"כמובן שזה מוטל עלינו, איך לא."

"רוז!!!" צווח אלבוס.

"אלבוס!!!" צווחה רוז, בת דודתם של ילדי משפחת פוטר, וחברתו הטובה ביותר של אלבוס.

"חנונים!!!" צווח ג'יימס.

רוז ואלבוס התעלמו מג'יימס ומיהרו להתחבק.

תכף ומייד נשמעה עוד קריאה.

"ליל!" נשמעה צעקה, ומייד אחר כך הופיע הוגו, אחיה הקטן של רוז, וחברה הטוב ביותר של לילי.

"הוג!" צעקה לילי, והשניים רצו אחד אל השני, ג'יימס נמלט בקושי ממסלול ההתנגשות שלהם.

הוגו ולילי שכבו אחד על השני, מתפקעים מצחוק, וג'יימס רטן, משפשף את ידו, אף על פי שהיא לא נפגעה כלל.

רוז ולאבוס פיטפטו ביניהם בהתרגשות לצד ג'יימס, וג'יימס רק צפה בלילי והוגו בטינה, עדיין נוטר להם על הדרך הלא-מכובדת שבה נאלץ לברוח מהם.

"ג'יי!" נשמעה צווחה גבוהה איפשהו ליד אוזנו של ג'יימס, והוא גילה את וויקטואר, בת דודתו, בתם של ביל ופלר, עומדת לידו.

וויקטואר הייתה בגילו, בת שבע עשרה, והייתה חברה הכי טובה שלו. קצת שטחית, אבל זה בסדר, כי ג'יימס בעצמו היה מעט שטחי.

"וויק, אם תמשיכי ככה, אני אתחרש. תורידי את הקול בשתי אוקטבות לפחות." רטן קול מאחוריו, ג'יימס הסתובב, וראה את בת דודתו דומיניק, איך לא, אחותה הקטנה בת החמש עשרה של וויקטואר, מביטה אל אחותה ברוגז.

"ניק, אל תתרגזי, את יודעת שהשיער שלך נוטה לעלות באש כשאת עושה את זה." צחק ג'יימס.

השיער של דומיניק תמיד הפך לאדמדם יותר כשהיא התכעסה, ולאיש לא היה ממש ברור למה.

דומיניק הלכה משם בגלגול עיניים לכיוון רוז ואלבוס, כדי "לזכות בחברה קצת יותר אינטליגנטית", כפי שהיא ניסחה את זה.

עכשיו הגיח לואיס, אחיהן הצעיר והמתוק של וויקטואר ודומיניק, שעמד להתחיל את שנתו הראשונה בהוגוורטס.

רוז ולילי הפכו אותו ל"פרויקט" שלהן, כלומר שהן ניסו לגרום לו להיות פחות ביישן ויותר פתוח לאנשים חדשים.

לא שזה שינה הרבה, כי הוא לא היה צריך אנשים חדשים. פרד וויזלי, הבן של ג'ורג' ואנג'לינה, היה החבר הכי טוב שלו מאז ומעולם, ותאמינו לי, פרד היה קולני מספיק בשביל שניהם.

אה, אם כבר מדברים על משפחת ג'ונסון-וויזלי, הם בדיוק הגיעו לרציף.

פרד מייד רץ אל לואיס להראות לו את פצצת הסירחון המחודשת שהמציא, ורוקסן, אחותו הגדולה של פרד בת השבע עשרה, מיהרה לג'יימס ו-וויקטואר.

"ג'יי, וויק, לא תאמינו על הילד הזה! הוא מילא את כל הבית באדים וקצף בגלל איזה שיקוי כושל שאבא עזר לו לעשות. בחיי ששני אלו הם פשוט צרות." גילגלה רוקסן את עיניה.

ג'יימס גיחך, חושב על כמה הוא רוצה להשיג את השיקוי הזה.

"תגידו, איפה מולי ולוסי?" הפריעה לילי לשיחתם.

מולי ולוסי היו הבנות בנות הארבע עשרה של פרסי ופנלופה, ולמרות שאף אחד לא חיבב את הוריהן, שתיהן היו מקסימות.

כאילו לפי דבריה הופיעו מולי ולוסי, מצחקקות.

"ואני רוצה מיליון דולר!" אמר אלבוס לחלל האוויר.

רוז גיחכה.

"לוס, מול, טוב לראות אתכן." חייך הוגו קצרות, ומשך את לילי אחריו לבקש כמה חרמשים מההורים כדי לקנות שרביטי במבליק ואת המסטיק הכי מתנפח של דרובל.

אולי הגיע הזמן שנבהיר את העניין הזה: בני הדודים היו חברים הכי טובים, בעיקר מחולקים לפי גילאים, אבל בגדול הם באמת היו חברים הכי טובים כולם.

זה לא שהיו להם כל כך הרבה אפשרויות, כל אחד אחר פשוט השתתק ובהה בהם כשהוא שמע מי הם.

הבעיה הייתה פחות חמורה אצל לוסי ומולי למשל, או דומיניק ולואיס, אבל כשאלו היו ילדי משפחת פוטר-וויזלי או ילדי משפחת גריינג'ר-וויזלי, זה היה בלתי נסבל.

אצל פרד ורוקסן הבעיה הייתה שכולם שמעו כמובן על אביהם ועל אחיו התאום, ואצל וויקטואר הבעיה הייתה שהיא ירשה את גן הוויליה כמעט כולו מפלר.

כמובן שלכל קבוצה של בני דודים כזאת היה או הייתה לפחות עוד חבר או חברה כלשהו או כלשהי מהשכבה שהסתובב או הסתובבה איתם, אבל למרות זאת הם היו ביחד.

בזמן שכל המבוגרים הסתודדו בצד, מדברים, צוחקים, ומעלים חוויות, הילדים פיטפטו ביניהם בהתרגשות לגבי השנה שהולכת לעבור עליהם.

לפתע נשמע צופר הרכבת, והילדים מיהרו לחבק ולנשק את הוריהם, ולברוח אל תוך הרכבת.

ג'יימס, רוקסן ו-וויקטואר נדחסו לתוך תא קטן באמצע הרכבת שם טדי לופין חברם הטוב חיכה להם, שערו צבוע בטורקיז המאפיין אותו, ואפו גדול מרגיל.

אלבוס, רוז ודומיניק התיישבו בתא בסוף הרכבת, שם פגשו את סקורפיוס מאלפוי, חברם הטוב ביותר.

ובכן, חברם הטוב ביותר של אלבוס ושל דומיניק. רוז לחלוטין לא חיבבה אותו, למרות שהוא היה מאוהב בה למדי.

התאומות לוסי ומולי התרווחו להן בתא גדול שמצאו, יחד עם חברתן ליאה, החלק השלישי בחבורה שלהן.

לילי והוגו צחקו וזללו ממתקים ביחד בתא, מצפים כבר להגיע להוגוורטס.

פרד משך את לואיס לתא מרווח בו סיפר לו על השרביט המתפוצץ שניסה להכין, ואיך מפה לשם כל קירות חדרה של רוקסן נצבעו בורוד(למען האמת אלו היו קירותיו של החדר שלו שנצבעו בורוד, אבל הוא העדיף לא להזכיר את זה).

אחרי שהחליפו לגלימות הוגוורטס, יצאו מהרכבת, נסעו בכרכרות(ובסירות) להוגוורטס, התיישבו ליד שולחנות הבתים(בסלית'רין ישבו אלבוס וסקורפיוס, ברייבנקלו וויקטואר וטדי, ובגריפינדור... ובכן, השולחן היה גדוש בוויזלים למיניהם.)

המיון החל.

לאחר כמה שמות נקרא לואיס אל המצנפת, וזה האחרון עצם את עיניו, חרד.

הוא עלה באיטיות לבמה, פניו צבועות בגוון ירקרק עדין, ומשך מעל עיניו את המצנפת.

המצנפת התעכבה, אך כעבור כמה שניות ארוכות צעקה:"רייבנקלו!" ובזה זה נגמר.

לואיס הידס לשלוחן רייבנקלו, מקבל טפיחות על השכם, ו-וויקטואר חיבקה אותו, בעוד טדי מסתפק בכיף.

חיכו עוד כמה זמן, והנה זה.

"פרד ג'ונסון-וויזלי!" נשמעה הקריאה, ופרד רץ בהתלהבות למצנפת ומשך אותה בביטחון על עיניו.

בשנייה שהמצנפת נגעה בשערו האדום היא צרחה:"גריפינדור!" ופרד התיישב בשולחן גריפינדור בגאווה, כמעט נבלע מרוב טפיחות על השכם מבני משפחתו הרבים בשולחן.

כעבור כמה רגעים נפתחה דלת האולם הגדול בחריקה.

ברקע עמדה דמות גבוהה מדי בשבל להיות תלמיד שנה ראשונה.

"פיספסתי את המיון?" חייך הנער השחום חיוך רחב.

הפרק הקודם		הפרק הבא