סיפורו של טום רידל

-מרופי גונט היתה הבת של וואנדרולו גונט ואחותו של מורפין גונט-

ֿבוקר אחד היתעוררה מרופי והלכה לחלון המטבח כמו בכל יום, חיכתה שנער בשם טום רידל יצא לרכיבתו היומית. ופתאום מרופי!!! נישמעה צעקה מאחוריה, היא הסתובבה וראתה שאביה (וואנדרולו) התעורר, היא הבינה שכמו כל יום הוא רוצה שהיא תכין ארוחת בוקר, היא בדיוק התכוונה ליפתוח את הארון שפתאום ראתה גבר נמוך ושמנמן רץ לכיוון הבית שלהם, ופתאום עוצר ושולף את השרביט שלו. מרופי ניחשה שהוא עצר ביגלל הנחש שאחיה מורפין תלה על הדלת. האיש נע קדימה בשקט, ואז הוא שוב עצר. פתאום נשר גבר לבוש בלויים מן העץ הקרוב לאיש (מורפין אחיה של מרופי) ונחת ממש ליפני האיש, האיש נסוג אחורה ומעד על זנב מעיל הפראק שלו. אתה לא רצוי פה. אמר מורפין בלחשננית. אה-בוקר טוב.אני ממשרד הקסמים- אמר האיש. אתה לא רצוי פה. אמר מורפין שוב (גם בלחשננית). אה-אני מצטע- התחיל האיש להגיד, שפתאום מרופי… על מה בדיוק את מסתכלת?! שאל וואנדרולו. אבא מישהו הגיע ומורפין מאיים עליו עם השרביט והסכין שלו. אמרה מרופי. וואנדרולו הלך לכיוון הדלת ומרופי המשיכה להסתכל בחלון המטבח. היא ראתה את מורפין מתקדם לכיוון האיש הסכין בידו האחת והשרביט בשנייה. רגע אחד- פתח האיש, אבל- מאוחר מדי: נשמע פיצוץ, והאיש שכב על הקרקע ואחז באפו. מבין אצבעותיו מרופי הצליחה מרופי להבחין בנוזל סמיך, מגעיל וצהבהב. מורפין! אמר קול חזק, וואנדרולו הגיע בריצה, וטרק את הדלת מאחוריו. הוא התקרב לכיוון מורפין, שהתפקע מצחוק למראה האיש המוטל על הקרקע. משרד הקסמים? שאל וואנדרולו, מביט מעלה אל האיש. נכון! אמר האיש בכעס וניגב את פניו. ואתה, אני מניח, מר גונט?

 'כון, אמר וואנדרולו תפס אותך ישר בפנים?

כמו שאתה רואה! גער האיש.

זה ילמד אותך לקח, שתדע להודיע מראש, תקף אותו וואנדרולו. פה זה שטח פרטי. אי-אפשר סתם ככה להיכנס לכאן ולצפות שהבן שלי לא ינסה להגן על עצמו.

ֿלהגן על עצמו מפני מה, אדוני? שאל האיש, שקם על רגליו.

חטטנים. פולשים. מוגלגים וטינופת 

האיש הורה בשרביטו על אפו, אשר המשיך ליפלוט עוד כמויות גדולות של מה שניראה כמו מוגלה צהובה. הזרם ניפסק מיד. וואנדרולו סינן למורפין בזווית פיו (בלחשננית). תיכנס הביתה. אל תיתווכח איתי. מורפין עמד להתווכח, אך כ׳וואנדרולו שלח בו מבט מאיים הוא נמלך בדעתו וחזר אל הבקתה בצעדים מוזרים, כבדים ומתגלגלים. הוא טרק את את דלת הכניסה מאחוריו, ומרופי ראתה אותו צונח על הספה בסלון משחק בנחשית ושר לה שיר בלחשננית: לחש, רחש, נחשונת, על גחון זוחלת, תהיי ילדה טובה, או מורפין יחברך לדלת. והמשיך לחזור על השיר עוד הרבה פעמים. אבל את בינך באתי ליפגוש מר גונט, מרופי שמעה את האיש אומר בעודו מנגב את שאריות המוגלה מחזית הפראק. מורפין הוא זה שפגש אותי, נכון?

אהה, זה מורפין, אמר וואנדרולו באדישות. אתה טהור דם? הוא שאל בתוקפנות פתאומית.

זה לא שייך לשיחה שלנו, אמר האיש בקרירות. וואנדרולו מיצמץ והביט בפניו של האיש, ומילמל, בנימה שכוונה ליפגוע, כשאני חושב על זה, ראיתי כמה אפים כמו שלך מסתובבים בכפר.

אין לי ספק שזה נכון, אם נתת לבן שלך להתקרב אליהם, אמר האיש. אולי אפשר להמשיך את השיחה הזאת ביפנים?

ביפנים? שאל וואנדרולו.

המשך יבוא…