גרגורי גוייל

אני לא המשרת של אף אחד. אני עושה מה שאומרים לי כי אני צריך לשרוד.
יש אנשים ששולטים ויש אנשים שנשלטתים.
לצערי אני מהסוג השני. לא בחרתי את זה פשוט ככה נולדתי.
אני לא אוהב להיות רע, לצחוק כל אחרים, להשפיל אותם, לרמות אותם, להרביץ להם אבל זה מה שאומרים לי לעשות ואם לא אעשה את זה יהיה לי עסק עם אבא שלי ועסק עם אבא של קראב ודארקו. זה מצחיק אותי שאני קורא לו קראב כשהגורל שלנו כרוך אחד בשני היו מצפים שניהיה החברים הכי טובים לא? אז זהו שהפוך.
קראב שונא אותי ותמיד גורם לדארקו להפיל עליי לעשות דברים שיכניסו אותי לצרות.
אני מקנא. מקנא כל כך. אני מקנא בהארי פוטר ובחברים שלו שהם פשוט חופשיים, אני מקנא אפילו בגמדוני הבית, לפחות יש דרך לשחרר אותם. בקיצור אני מקנא בכולם, כמעט. אני לא מקנא בקראב ובדארקו. קראב אני אפילו לא חולם לקנא בו, הרי הגורל שלו הוא כמו שלי, אבל מאלפוי…
אל תבינו לא נכון הייתי מת להיות הוא במקום מי שאני עכשיו אבל… החיים שלו לא זהב. אומנם יש לו הרבה זהב אין לו מה לעשות איתו. אבא שלו ממלא אותו פינוקים כל כך מציל אותו מכל עונש על משהו רע זה פשוט מראה שלא אכפת לאבא שלו מספיק כדי שיהיה לו טוב וציונים טובים. הוא ייקנה אותם בכסף.
להגיד שאני מרחם על דארקו מאלפוי זה רעיון נורא ואיום. מאלפוי אולם מאוד טיפש ופחדן אבל יש לו כח והוא לא יודע להשתמש בו.
אם צריך לסכם את החיים שלי במילה אחת היא הייתה פחדנות.
הסיבה שאני משרת את מאלפוי זה שאבא שלו פחדן, הסיבה שאני לא מתקומם על זה זה בגלל שאני פחדן. הכל בגלל פחדנות.
אני פשוט בנאדם קנאי ופחדן. אני תוהה לאיזה בית הייתי נשלח אילו לא הייתי מבקש ממצנפת המיון לשים אותי בסליתרין. אמיץ אני לא, וטוב לב גם לא, אני דיי חכם פשוט אבא של מאלפוי ביקש ממנו להתנהג כמו מטומטמים כדי שמאלפוי ירגיש חכם. אני בטוח ששם היה לי טוב. אני מסתכל על המראה והפעם במקום לראות את גרגורי גוייל הסליתריני המגעיל אלא את גרגורי גוייל החכם מריבנקלור.