אני האמיתי

שלום, קוראים לי "טום רידל" ולפי דעתי זה שם ממש מכוער! אני אספר לכם איך כל הסיפור שלי התחיל. הכל התחיל כשהגעתי לבית יתומים של גברת "ארמונטס" אין לי הורים, אבא שלי עזב אותי שנולדתי ואמא שלי מתה.

בקיצור, יום אחד ראיתי איש יחסית מבוגר נכנס לבית היתומים שלנו, היה ל זקן ארוך וחליפה חגיגית, אבל גם מכוערת ביותר.

אחרי רבע שעה, אולי קצת יותר שמעתי כמה דפיקות על הדלת של החדר שלי וגברת ארמונטס נכנסה לחדר ובעקבותיה גם האיש המשונה.

האיש הסתכל על החדר סקר אותו ולבסוף פנה אליי ואמר "שמי הוא אלבוס פרסיבל וולפריק בריאן דמבלדור אבל אתה יכול לקרוא לי פשוט פרופסור דמבלדור" מיד הבנתי מי הוא כן!

גברת ארמונטס הביאה אותו כדי שיעביר אותי למוסד משוגעים, מההתחלה זה היה לי מוזר שאיש כזה יכנס לבית היתומים המתפורר שלנו...

אמרתי לו שאני יודע מי הוא אבל הוא אמר שלא, הוא לא בא להעביר אותי למוסד משוגעים אלא בא להמליץ לי על הבית ספר שבו הוא מלמד, הוא אמר שזה בית ספר מיוחד ביותר.

מיד שאלתי מה כל כך מיוחד בבית הספר הזה והוא ענה לי שבבית הספר הזה מלמדים קסמים.

אמרתי לו שאין דבר כזה קסמים ושלא יתחיל לעבוד עליי (הייתי בן 12 לא ילד קטן שמאמין לכל דבר) והוא מיד עשה תנועה קטנה עם היד והארון שלי התחיל לעלות באש.

נורא התרגזתי, כי היו בארון שלי כל מיני חפצים שהיו חשובים לי, אז התחלתי לצעוק עליו שיכבה את האש ושוב בתנועת יד קטנה כבר לא הייתה אש ולא היה שום סימן קטן למה שקרה לפני רגע בחדרי.

פתאום הוא פנה אליי ובחיוך קטן אמר לי שיש משהו בארון שרוצה לחזור לבעלים האמיתיים שלו, מייד ידעתי על מה הוא מדבר.

הוא דיבר על כל החפצים שלקחתי לילדים אחרים, הייתי נחשב לילד בריון בבית יתומים, כל דבר שרציתי השגתי בכוח!

הוצאתי את הקופסא שבה היו כל החפצים שלקחתי מהילדים והנחתי על המיטה שלי ושוב פרופסור דמבלדור התחיל לדבר "אני יודע שאתה יכול לעשות כל מיני דברים משונים, אני גם יודע על מה שקרה לך במערה עם שני הילדים, בגלל זה פניתי אלייך ושוב אני אשאל אותך, האם אתה רוצה להצטרף לבית הספר לקסמים?" מיד עניתי שכן, לא היה לי שום ספק שזה מה שאני הכי רוצה לעשות, הוא אמר לי שביום ראשון הבא הוא יבוא לאסוף אותי ושבנתיים אני יחזיר את כל החפצים שלקחתי למקמותות שבהם הם צריכים להיות ואמר לי גם שאני לא צריך לדאוג, כי ביום ראשון גם נקנה את כל הציוד שלי לבית הספר.

הוא כמעט יצא מהדלת אבל אז מיד אמרתי "אני גם יודע לדבר עם נחשים"

הוא חייך חיוך קטן וסגר את הדלת.

לאחר שבוע הוא שוב הגיע, הייתי מאורגן, כעבור 15 דקות כבר לא היינו בבית היתומים, היינו ברחוב הומה אנשים בלונדון.

לפתע, הבחנתי בדלת לא גדולה שאף אחד לא נכנס אליה אבל מהחלון ראיתי שיש בתוך המקום אנשים, דמבלדור הוביל אותי לדלת ונכנסנו אליה.

יצאנו מהצד השני, הפעם זה היה מקום שונה לגמריי מאיפה שהיינו בהתחלה, היו שם כל מיני מוצרים מוזרים ושרביטים ומטאטים, בקיצור דברים קסומים.

דבר ראשון, הלכנו לחנות שרביטים, היה שם איש זקן שכל פעם הוציא שרביט והחזיר, בסופו של דבר נתן לי שרביט ואמר שזה יהיה השרביט המתאים ביותר. לאחר מכן הלכנו לחנות גלימות ואז לחנות ספרים, אחריי שגמרנו לקנות את כל מה שצריך פרופסור דמבלדור אמר שהוא צריך ללכת, אבל שאני יכול לישון בפונדק הקלחת הרותחת ושבעוד כמה ימים יבוא מישהו לקחת אותי לבית הספר.

		הפרק הבא