לסבול בשקט.

אני פשוט סובלת את זה.

אין דרך אחרת.

זה לא כל כך נורא,

זה פשוט,

זה פשוט קשה.

אני רוצה לבכות,

לצרוח,

להגיד שנמאס לי,

להגיד לכולם ש...

ש...

שאני מרגישה את זה.

שאני יודעת מה קורה.

אם הם רק היו באים אלי,

פשוט שואלים אותי מה אני מרגישה,

אם הם היו מבינים שאני זו שמרגישה את זה,

לא הם,

אז אולי היה לפצע סיכוי להירפא.

פטוניה קיפלה את המכתב בידה.

היא לא תשלח את זה.

וזה לא שהיא לא רצתה.

היא פשוט לא יכלה.

היא ידעה שהכאב לא ירפה.

ושהסבל ימשיך לתמיד.

והיא תצטרך ללמוד לחיות עם זה.

ללמוד לסבול בשקט.