ישראלית בהוגורטס *בהקפאה*

בס"ד.

אז הפרק מוקדש לשני הנרשמים הראשונים, נרילביא2 ו- שלם ! ממש אשמח לשמוע מה דעתכם על הפאנפיק... פליז תשאירו תגובות!

בכל אופן,

תהנו❤!

"אממ.." התחלתי לגמגם. "אז איך קוראים לכם?"

הפעם, הג'נג'י הגבוה ענה בהרמת גבה, "הרגע אמרת איך קוראים לנו, אני רון, הוא הארי, וזאת הרמיוני." הוא המשיך בעודו מצביע על הארי והרמיוני.

אחרי שתיקה קצרה  שבמהלכה ניסיתי לצבוט את עצמי שוב ביידי מאחורי הגב, לחינם, הנערה אמרה "אז... איך את מכירה אותנו?"

"אולי היא מרגלת של אמרידג'," סינן הנער הג'ינג'י בלחישה שנשמעה היטב.

"רגע, מה? אמרתי בבלבול, "אמברידג'?" התיישבתי על הכורסה הקרובה אליי וניסיתי להזכר בדבר החרון שעשיתי, לפני שמצאתי את עצמי במקום הזה, התיישבתי במיטה שלי, הייתי עצבנית, המשכתי לקרוא מהארי פוטר ומסדר עוף החול ואחרי זה... אחרי זה עצמתי עיניים ודימיינתי את עצמי נשאבת לתוך הספר... דמיינתי את עצמי במועדון גריפינדור... וכנראה פקחתי עיניים למציאות הזאת... כן... זה ההסבר הכי לא הגיוני, הכי לא סביר, אבל כן, ההסבר היחיד...

פקחתי את עיניי בחזרה והופתעתי לראות את שלושת הנערים והנערה עדיין בוהים בי בהשתהות. 

נעמדתי, נגבתי את כפות ידיי שכבר הספיקו להזיע על החצאית שלי וחייכתי, כל העיניין הזה פתאום נראה לי דיי מצחיק, כי בתכלס, או שאני הוזה ברגעים אלו ממש, או שאני באמת איכשהו הצלחתי להכנס לעולם הקוסמים...

"פרופסור דמבלדור נמצא?" שאלתי כבדרך אגב, מסיטה את שערי מעיניי.

הם החליפו מבטים פעם נוספת ואז הארי אמר "לא, הוא נאלץ לרדת למחתרת כי משרד הקסמים אחריו.."

היננתי לעצמי בשקט "והאגריד?"

"הוא נאלץ להצטרף לדמבלדור כי אמברידג' תקפה אותו," הפעם הרמיוני ענתה.

"ואתם באמת מתכננים ללמד את גרעפ אנגלית?"  שאלתי, מתאפקת לא לצחוק.

השלושה החליפו מבטים המומים ואז רון הוציא את שרביטו מכיס פנימי בגלימה וכיוון אותו עליי "אוקיי רציני, מי את?! את מרגלת אחרינו??"

הלכתי כמה צעדים אחורה בחיפזון "מה? ברור שלא!"

"אז איך את יודעת עלינו את כל הדברים האלו?" שאלה אותי הרמיוני בחשדנות.

~כעבור חצי שעה~

"אז את בעצם אומרת שהעולם שלנו, אנחנו עצמנו, כתובים בתוך ספרים שאיך שהוא נשאבת לבתוך??" שאל אותי הארי באי אמון מוחלט.

"אה, בעיקרון כן, או שאני פשוט הוזה או משהו בסגנון אבל כל זה נראה לי מאוד מציאותי.." אמרתי תוך כדי שאני שאני מביטה סביבי בסקרנות מוגברת, "אתם יודעים, קצת מזכיר לי ספר אחר שקראתי, נקרא ארץ האגדות... גם הם נכנסו לתוך ספר.."

"זהו. היא משוגעת." אמר רון להארי והרמיוני כקובע עובדה.

"והמשוגעת הזאת יכולה לשמוע אותך, אידיוט." הסתובבתי אליו ואמרתי לו בעקצנות.

הארי פלט צחוק שהפך לשיעול תחת מבטו של רון. 

הרמיוני הסיטה מהם את מבטה בקוצר רוח ועברה אליי, "אבל איך באמת את מצפה שנאמין לך?"

"הרמיוני, אני יודעת כמו שאת יודעת, אז תגידי לי את , אחרי הכל, את אמורה להיות הגאונה כאן." שיואוו, פתאום שמתי לב לעוד משהו, אני מדברת אנגלית, לא סתם אנגלית, אנגלית בריטית, עם המבטא והכל, זה לא הגיוני... אני חייבת לוודא. "תגידו התחלתי להגיד בידיוק שהרמיוני פתחה את פיה לדבר, "איזה שפה אני מדברת עכשיו?"

"אנגלית," ענה רון, "למה איזה עוד שפה תדברי?"

"עברית" אמרתי ביובש, "אני מישראל. ואני בקושי יודעת אנגלית, בטח שלא עם מבטא בריטי."

"ישראל?" שאל רון בתהייה, "בחיים שלי לא שמעתי על המקום הזה."

"זה לא במזרח התיכון?" שאל הארי.

"כן! איך אתה יודע?" עניתי בהתרגשות.

"היה על זה משהו בספר של נוויל על צמחים פילאים סביב ים התיכון שהוא קרא שנה שעברה," הוא ענה במשיכת כתפיים.

"הפרופסור ספאורט הזכירה את ישראל כמה פעמים בשיעורים," הרמיוני הוסיפה בהתלהבות.

"אבל מזרח התיכון זה לא קילומטרים מכאן? שאל רון בקוצר רוח, "אי אפשר להתעתק לכאן ממרחק כזה."

וכצפוי, כתגובה לאמירה הזאת הרמיוני סיננה "אי אפשר להתעתק אל או מחוץ להוגורוטס!"

"נו רואים? זה עוד הוכחה שאני לא משקרת. למה לי לשקר?" אמרתי קצת בחוסר סובלנות.

רון פתח את פיו בחוסר אמון אבל להפתעתי הארי אמר "זה בעצם דיי הגיוני." רון הסתכל עליו בהפתעה והרמיוני בשאלה. "תחשבו על זה, זה לא כאילו שלא קראו לנו דברים מוזרים או לא הגיוניים בעליל, ויכסית לכל הדברים האלו, מה שהיא אומרת בעצם נשמע דיי הגיוני..."

נראה שהרמיוני השתכנעה. רון לא כל כך.

"אז איך בעצם אני אוכל לחזור?" השאלה שלי היתה מכוונת בעיקר אל הרמיוני, שמישום מה צצה בראשי רק עכשיו.

"אממ.. בא נראה, אם אמרת שמצאת את עצמך כאן אחרי שממש דימיינת שאת נמצאת בהוגורוטס, בחדר מועדון של גריפינדור אז נראלי שאת צריכה פשוט לעשות את אותו הדבר רק הפוך, לדמיין את הבית שלך, את החדר שלך." היא ענתה לי בהרהור.

הינהנתי. נשמע הגיוני בסך הכל.

"תגידי, פנה אליי רון במפתיע, "אם באמת יש עלינו סדרת ספרים עלינו וקראת אותם  והספר הראשון מתמקד בשנה הראשונה שלנו, איזה ייצור נכנס לשרותים של הבנות?"

"קלל! אמרתי מחייכת, נזכרת בשרביט שהארי הכניס לתוך האף של הטרול, "זה היה טרול הרים, ובגללך רון, הרמיוני היתה בשירותים באותו הזמן, כי העלבת  אותה. אבל אחרי זה אתה והארי הצלתם אותה ותוך כדי מאבק הארי תקע את השרביט שלו בתוך הנחיר של הטרול." סיימתי בחיוך מסופק למראה הפה החצי פתוח של רון. עכשיו הוא נראה יותר משוכנע שאני לא משקרת.

"אז אני מניחה שנתראה, עוד מאט, היה ממש נחמד להכיר אתכם, הארי, רון, הרמיוני." בדיוק כשבאתי לעצום את עיניי בריכוז ולצייר בראשי את חדרי הרמיוני קראה "רגע. לא אמרת לנו איך קוראים לך!"

"אלמוג, עניתי בחיוך, "אלמוג לוי." אחרי שעצמתי אאת עיניי וחדרי הצתייר בראשי, הם נעלמו מעייני, ומצאתי את עצמי מתנשפת בכבדות במטתי, הספר של הארי פוטר ומסדר עוף החול עוד מונח בידיי.

אז זהו..

בבקשה בבקשה תגיבו, אהבתם, פחות אהבתם, מה אפשר לשפר.. כל תגובה ממש ממש חשובה!

מי שאהב אשמח גם אם יידרג וימליץ..

הפרק הקודם		הפרק הבא