מה קרה לרמוס אחרי הוגוורטס

רמוס לופין יצא מהדלת המסתובבת של תחנת הרכבת בלונדון ונד בראשו כמרחם על בני האנוש שנאלצים להסתדר בלי קסם, כשבידו האחת מזוודה גדולה ובידו השנייה עיתון בו התמונות זזו וקופסת שוקלדים קטנה בשביל אחיו הקטן.

רמוס התחיל לצעוד במורד הרחוב ומחשבותיו מרחפות אל בית הספר שהשאיר מאחוריו, מלא בצחוק והנאה, ההפך הגמור מהעולם החדגוני והמשעמם בו הוא נמצא עכשיו.

רמוס בדיוק חשב לעצמו כמה הריח של השוקולד מגרה כאשר מישהו נתקל בו והפיל אותו ואת חפציו על המדרכה המחוספסת, האיש לא עצר לרגע והמשיך ללכת כאילו לא קרה דבר.

רמוס הניד בראשו ואסף את חפציו שהתפזרו כאשר המזוודה פגעה במדרכה ונפתחה, חפצים מוזרים במיוחד היו בה: גלימות, כובעים, קדירה כהה ושחוקה מרוב שימוש ומקל דק וארוך מלא טביעות אצבעות, היה זה שרביט, שכן רמוס לופין לא היה סתם אדם, לא, הוא היה קוסם.

אבוי, את קופסת השוקולדים כבר אי אפשר יהיה להציל, חשב רמוס בעצב וזרק את הקופה המעוכה ואת מה שנשאר בה לפח אפור שעמד לידו והמשיך ללכת לכיוון תחנת המוניות בתקווה שלא יצטרך לחכות הרבה כדי להגיע לביתו שבכפר הקרוב.

היה קריר באותו ערב וכאשר הביט רמוס למעלה אל השמיים ראה שהירח כמעט מלא, כמעט.

רמוס פחד מהירח המלא שכן הוא הפך אותו ליצור מבעית ומסוכן לכולם, אפילו לחבריו הקרובים של רמוס: פיטר פטיגורו, סיריוס בלק וג'יימס פוטר.

למזלו חבריו לא פחדו ממנו אלא אף שיפרו במקצת את הרגשתו כאשר למדו להפוך את עצמם לאנימגאים, ונשארו איתו בלילות ירח מלא.

רמוס הרגיש עייף, והחליט לצעוד אל ביתו במקום להמשיך לחכות למונית שבוודאי לא תעצור בגלל מראהו הזנוח והמרופט.

זהו זה הפאנפיק שלי, מקווה שהיה נחמד לקריאה.