משהו על בשורות טובות

הערת הכותבת- קטע זה נכון אך ורק ליקום של הסדרה. בספר, כידוע לכל, מלאכים הם בריות א-מיניות.

"אז הרשה לי לפתות אותך-" אמר אזירפאל, ואז הבחין במבטו של קראולי ואמר "רגע, זו העבודה שלך, לא?"
קרואולי חייך אחד מהחיוכים שתמיד יכלו להזכיר לך שהוא בכל זאת שד מהגהינום. "בהחלט, זאת העבודה שלי," הוא אמר והושיט יד ללחיצה. "הרשה לי לפתות אותך לארוחת צהריים, עם קצת יין ואויסטרים."
המלאך לחץ את ידו בחיוך. "על חשבוני."
והשד חשב לעצמו, אני מקווה שאתה מבין שהרגע חתמת על עסקה שטנית. ולאחר רגע עלה בראשו רעיון מבריק ממש.
"הו כן, זה בהחלט הולך להיות על חשבונך," הוא מלמל מתחת לחיוך.

********************

קצת יותר מאוחר, עם אויסטרים מעולים על הצלחת ואלכוהול לא רע בזרם הדם, השד והמלאך ישבו ופטפטו להם על הא ועל דא, כשפתאום קראולי נזכר בתוכנית שלו.
הוא פנה אל אזירפאל. "דרך אגב, חשבתי על משהו."
"על מה?"
קראולי אחז בזרועו ונקש באצבעותיו. הם התממשו בחדר השינה של השד.

"מה… מה אנחנו עושים פה?"

"אתה יודע מה אנחנו עושים פה, מלאך"

"אני… אממ…" אזירפאל התחיל לחשוד שהוא באמת יודע. והתשובה לא מצאה חן בעיניו.

השד משך אליו את אזירפאל, ולחש באוזנו "אתה; אני; ואתה יודע, לילה שלם רק לעצמנו…"

"קרואלי! אתה שד, אני מלאך! אתה לא אמור להיות מסוגל לאהוב, ולי אסור לאהוב יצור כמוך! זה לא יכול לעבוד בינינו!"

"אתה חמוד, מלאך, אבל באמת שלא רמזתי על משהו לטווח כל כך… ארוך"

ואז הוא נישק את אזירפאל, וזה היה… המלאך בכנות לא ידע האם זה פלצבו או פשוט קסמי שטן שגרמו לזה להרגיש… נכון.

ועדיין, לאחר שהתנתקו, קראולי ראה ספק בעיניו.
"מלאך," אמר קראולי ברכות. "לגן עדן זה לא אכפת, הם לעולם לא ייגלו על זה. לגהינום זה לא אכפת, מבחינתם לפתות מלאך רק ייתן לי נקודות זכות. לאנשים זה לא אכפת. לאלוהים זה לא אכפת. אבל לי אכפת." הוא הניח יד על זרועו של אזירפאל. "רק לי ולך. אנחנו היחידים כאן. תאמין לי שכל השאר כבר לא משנה."
וזה היה הרגע שבו הוא ניצח. כי אם זה היה נכון- אם הם באמת היו היחידים בעולם, ולא היה גן עדן או גיהנום או אלוהים או כל דבר אחר שצריך לדאוג ממנו- אז התשובה כבר הייתה ברורה.
המלאך אחז בפניו של קראולי ונישק אותו.
לרגע זה הרגיש כמו נצח, אבל אז הוא התנתק, וראה את הבעת פניו של השד- חיוך מאוזן לאוזן. "מעולה," הוא אמר בקול חצי-מלחשש. "עכשיו, מה דעתך שפשוט ניקח את ההצעה שלי ונשכח את כל השאר?"
אזירפאל לא יכל אלא להסכים.

********************

בבוקר שלאחר מכן, קראולי התעורר בתחושת חמימות וסיפוק כללית, כאילו… הוא לא זכר מה הוא עשה יום קודם, אבל זה בטח ממש הצליח לו.
ואז הזכרונות התחילו לשוב בהדרגה. המסעדה. האויסטרים. הפיתוי. אזירפאל.
אזירפאל… שעדיין היה כאן.
והוא היה מכורבל בצד השני של המיטה, עם הגב מופנה אל קראולי שהסתובב אליו. "אתה בסדר?"
המלאך השמיע צליל שהיה בחלקו נהמה ובחלקו יבבה. "כמובן שלא! אתה פיתית אותי לבגוד בגן עדן ועכשיו אני עומד ליפול!"
השד נחר בבוז. "תאמין לי שאם היה למניאקים המיופיפים שבשמיים חצי מושג בנוגע למה שהולך כאן, היית מוצא את עצמך טובל בגופרית רותחת עוד עשורים קודם. וחוץ מזה, זאת לא הייתה אשמתי יותר משזו הייתה אשמתך, זו לא כל הנקודה ברצון החופשי שאתה מהלל כל כך? אתה בחרת בזה לא פחות ממני."
אזירפאל גילגל עיניים. "כמובן שזאת הייתה אשמתך יותר משזו הייתה אשמתי. אתה הפעלת עליי לחץ עד שנכנעתי."
"אתה מתכוון, דיברתי איתך עד שהצלחתי לשכנע אותך להגיב על פי הרצון שלך במקום להירתע בלי מחשבה בעודך מצטט ציטוטים מלאכיים מטופשים? ברור, מלאך. כמובן שאני הפושע פה."
"אתה כן הפושע פה, אבל החלק הזה נסלח. אתה בסך הכל עשית את העבודה שלך."
קראולי נהם, אחז בזרועו של המלאך והפך אותו, ככה שיוכל לראות את פניו. "תסתכל לי בעיניים," הוא סינן. "תסתכל בהן ותגיד לי מה אתה באמת חושב, מה אתה באמת מעדיף, לא רק מה הקשקוש האחרון שגן עדן הכניסו לך לראש. כי אני מנסה לדבר איתך מגובה העיניים, אז אל תתייחס לזה כאילו אתה יותר טוב ממני בגלל שלא נפלת. הדבר היחיד שזה אומר הוא שאתה יותר טוב ממני בלא להיתפס."
זה הוציא לאזירפאל את הרוח מהמפרשים, והוא פשוט נעץ בשד מבט אחד ארוך. "אני מניח ששנינו יכולים פשוט לשכוח מזה," הוא אמר לבסוף. "אני לא אציק עם זה לך, אתה לא תציק עם זה לי. זה יכל פשוט לעולם לא לקרות."
קראולי חייך אליו חיוך עקמומי. "אתה יודע מה? מקובל עליי."
ולעצמו הוא חשב- אם אני באמת לעולם לא אצליח לגרום לך לחשוב על מה שאתה עושה וחושב, אז יכול להיות שזה באמת הפיתרון הכי טוב לשנינו.

טוב, לפחות זה מה שהוא חשב עד וסקס.