הקונסאים- רגע לפני ואחרי- *מוקפא*

בעיקרון זה פיקצר שמורכב מחלקים, אז חילקתי אותו לפרקים...

מקווה שתהנו!

אני הקסומה ♥

אזהרה!! עצוב מאוד!! לא לבעלי לב חלש!!

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג וכו' וכו'... לא מעוניינת להרוויח מהפאנפיק שום רווח כלכלי.

ג'יימס- רגע לפני

היה זה ליל כל הקדושים. ג'יימס פוטר ישב על הרצפה לצד בנו, הארי, בן השנה. ג'יימס הפריח מקצה שרביטו טבעות עשן, והפעוט צחק וניסה לתפוס אותן.

לילי, אשתו של ג'יימס ואימו של הארי, ישבה על הספה, הביטה בהם וצחקה.

ג'יימס לכסן את מבטו אליה. כמה שהוא אוהב אותה. הם עברו דרך מלאה בתלאות עד כאן, וג'יימס שמח שהם הצליחו להגיע למקום הזה.

ג'יימס הניח את שרביטו בצד, הרים את הארי והושיב אותו על ברכיו.

בדיוק לרגע הזה חיכתה הדמות שעמדה מחוץ לדלת. היא כיוונה את שרביטה, ופוצצה את הדלת בבום גדול. הארי הפסיק לצחוק.

ג'יימס הבין מיד מה קורה. הוא נעמד.

"לילי, קחי את הארי ורוצי מכאן!" צעק לאשתו. הוא התכוון להגן עליה ועל הארי עד הרגע האחרון. "זה הוא! לכי! רוצי! אני ארחיק אותו-"

דבריו נקטעו על ידי פיצוץ נוסף. לילי עלתה במהירות לקומה השנייה. הוא שמה את הארי בוכה בזרועותיה.

ג'יימס נעמד. הוא ידע שוולדמורט עומד להרוג אותו. אבל הוא לא התכוון למות כשהוא על הרצפה. הוא התכוון למות בגב זקוף, כשינסה להגן על עצמו.

הוא אפילו לא טרח להרים את השרביט שלו. הוא ידע שזה חסר סיכוי. הוא התכוון רק לעמוד ולחסום את הדלת בגופו, לעכב את וולדמורט כמה שיותר. שלא יספיק להגיע ללילי והארי.

וולדמורט צחק. שנאה פעפעה בעורקיו של ג'יימס.

לא בגלל מה שהאדם הזה (אם אפשר בכלל לקרוא לו אדם, בכל זאת, הוא לא ממש אנושי) עשה.

בגלל שג'יימס ידע, שהוא יהיה מוכן למות כדי להגן על חבריו. זו הייתה חברות אמיתית בעיניו. והוא היה בטוח שגם חבריו חושבים כמוהו.

אבל ברגע שראה את הקוסם הרשע בכל הזמנים, הוא ידע.

הוא ידע שפיטר גילה את מיקומם.

הוא ידע שפיטר עובד שביל הלורד וולדמורט.

הוא ידע שפיטר בגד בהם.

והידעה הזאת, פגעה בו הרבה יותר מהידיעה שהוא עומד למות. הוא לא היה יכול לשאת זאת.

עכשיו, הוא היה אמור להתחרט מרות.

על כך שמינה את פיטר לשומר הסוד שלהם, במקום את סיריוס.

על כך שהם לא סיפרו על ההחלפה לדמבלדור.

אבל הוא לא הרגיש זאת. הוא לא יכול לשנות את העבר. עכשיו, הוא יתמקד בעתיד.

העתיד, שיהיה בלעדיו.

זהו, הוא ידע שהגיע זמנו למות. הוא עשה את כל מה שהיה צריך לעשות בעולם הזה:

הוא התחתן עם לילי.

הוא גידל את הארי בשנה הראשונה לחייו.

והחשוב ביותר: הוא הרגיש שחייו היו מנוצלים.

אף שנייה לא התבזבזה. אף רגע לא חלף סתם.

ג'יימס ראה את ידו של וולדמורט מתרוממת לעברו. זהו. יש לו עוד שניות ספורות.

ובשניות הספורות האלו הוא הצליח לחשוב רק דבר אחד:

אני מת למען הארי.

כדי שהארי יוכל לחיות בעולם טוב יותר.

עולם שיש בו שוויון.

עולם שבו הוא יחליט עם מי להתחבר ואת מי לשנוא.

עולם שבו לא יונסו להרוג אותו.

עולם שבו הוא יוכל... פשוט לחיות. חיים רגילים. להכיר חברים. להקים משפחה. ולהיות הוא. תמיד.

זהו, זה נגמר. הגיע הזמן להעביר את המורשת לדור הבא.

"אבדה קדברה!"

ג'יימס פוטר מת. גופתו התמוטטה על הרצפה.

הוא הלך לעולם טוב יותר.

והוא רצה שגם העולם של הארי יהיה כזה.

ג'יימס- רגע אחרי

ג'יימס הרגיש שהוא מרחף. זאת הייתה תחושה מופלאה, והוא לא רצה שזה ייגמר לעולם.

אבל זה נגמר. הוא לא ידע כמה זמן עבר- כמה שניות? כמה שנים?- ובכל זאת הוא רצה שזה יימשך עוד 1,000 שנים לפחות. למרות שלא נראה שלזמן יש משמעות במקום בו הוא נמצא.

איפה שזה לא יהיה. הוא הביט סביבו. הוא עמד על משהו שנראה כמו מצע של עננים, אבל הוא לא היה רך. למעשה, הוא גם לא היה קשה. הוא פשוט היה שם. משהו שאפשר לעמוד עליו.

הוא היה מאושר שם. זאת הייתה הרגשה מדהימה, עליונה, עילאית... ואז זה נגמר.

כי פתאום, ג'יימס נזכר מיהו. ונזכר בהארי. ונזכר שהוא מת.

הוא התיישב, ופתאום קלט שהוא יושב על כיסא. הוא הסתכל שוב מסביב. פתאום הוא ראה המון כיסאות כמו זה שהוא ישב עליו, שהיו מפוזרים בשטח.

נכון, הוא מת. אבל הרבה יותר טוב כאן. העולם הזה היה הרבה יותר יפה, הרבה יותר שליו, מהעולם הקודם. הוא חשב לעצמו שאם האנשים בעולם הקודם היו רואים את העולם הזה, הם לא היו מפחדים כל כך למות.

אבל למרות כל האושר, ג'יימס הרגיש שמשהו חסר. הייתה בו מין ריקנות חלולה ואבלה, כאילו הוא רק חצי ממשהו גדול יותר. והוא זקוק נואשות לחצי השני.

הוא לא ידע כמה זמן התבוסס בצער הזה- שוב, הזמן לא היה קיים שם- אבל פתאום, משהו השתנה. הוא היה בטוח שאם היה נושם, נשימתו הייתה נעצרת. אבל אז הוא שם לב שהוא לא נושם. הוא גם לא צריך לנשום. טוב, ברור, הוא מת. אבל נחזור אלינו.

בחורה יפהפייה עלתה מתוך הרצפה. שערה היה ג'ינג'י, ועיניה היו עצומות. וכשהיא פתחה אותן, הוא ראה ירוק שחדר לו לנשמה.

ואז, פתאום, הריקנות נעלמה. הוא הרגיש שוב שלם.

הוא הביט בפניה של הבחורה הזאת. עברו כמה שניות- או אולי כמה דקות?- עד שנזכר גם בה. לילי. האור של חייו. כל עולמו.

הוא קם וניגש אליה, והיא התמוטטה בזרועותיו. הוא אחז בה היטב, וליטף את שערה לאט.

"לילי," הוא לחש לה, "אני כאן. אני איתך."

אחרי זמן מה היא התנתקה ממנו, התישבה על הרצפה והתחילה לבכות. היא טמנה את פניה בתוך כפות ידיה.

ג'יימס התיישב לצידה וחיבק אותה. היא הרימה את ראשה והביטה בו בפנים מלאות דמעות.

"ג'יימס!" היא התייפחה, "הארי! א-אני השארתי ב-בעריסה שלו ו-ו-והוא הרג אותי! אני לא יודעת מה יהיה איתו! הוא בטח כבר מת, אבל איפה הוא? הוא היה אמור להגיע לפה!" היא המשיכה לבכות. "ואם הוא לא מת, מה הוא יעשה? איך הוא יחייה? איך הוא יגדל?"

"לילי," אמר ג'יימס, אחד בידה וחיכה שהיא תביט אליו, "את שוכחת שיש לנו חברים שיעזרו לנו. סיריוס. רמוס. דמבלדור. כל מסדר עוף החול בוודאי דואג עכשיו להארי!!" הוא הצליח להעלות חיוך קלוש על פניה.

ואז, פתאום, נפתח מולם פתח באוויר. שניהם הביטו בו. בפנים נראתה תמונה של תינוק ישן בשלווה, עטוף בשמיכות, בידו הקטנה הוא אוחד מכתב ועל מצחו חתך משונן בבצורת מכת ברק.

"ג'יימס," לחשה לילי בבהילות, "זה הארי!! איפה הוא נמצא?" שאלה בחרדה. כאילו בתשובה לשאלתה, התרחקה התמונה אחורה, והם ראו שהוא שוכב לצד דלת של בית נאה.

"אני לא מאמינה!" צווחה פתאום לילי.

"מה?" שאל ג'יימס.

"ג'יימס, זה הבית של פטוניה! אחותי!"

"את בטוחה?" שאל ג'יימס בבהלה, כי נזכר במבט שאחותה שלחה אליו כשביקר בביתם בסוף השנה השביעית שלהם בהוגוורטס.

"כן! אני בטוחה! בטח דמבלדור הביא אותו לשם! אוי למה? למה? הם בטח יתעללו בו!" בכתה לילי.

"לילי, אם דמבלדור חשב שזה מה שיהיה הכי טוב בשביל הארי, הוא כנראה צודק. בעצם, לא כנראה, בטוח, כי דמבלדור תמיד צודק."

"כן, אני מניחה שאתה צודק," הסכימה לילי.

"נו ברור," אמר ג'יימס בחיוך, "אני תמיד צודק." היא צחקה. הצחוק שלה גרם לו להיות מאושר הרבה יותר ממה שהיה עד עכשיו.

הוא חיבק אותה, והיא חיבקה אותו בחזרה, והם נשארו חבוקים במשך שנים.

תמיד ביחד.

תמיד מאושרים.

עד שיום אחד... הם נקראו למטה.

אוקיי, אני מודה, הקטע עם לילי וג'יימס קיצ'י בטירוף.

אבל... זה די הכרחי...

אם לא הנתם משהו, או שיש טעויות וכו'- תכתבו בתגובות!

אשמח לתגובות שלכם.

ותתכוננו! חלק הבא- סיריוס!!!

אני הקסומה ♥