מה היה קורה אילו...

הארי, רון, הרמיוני, ג'יני, פרד וג'ורג' הגיעו לבית מספר 12 בכיכר גרימולד מודאגים ומותשים. ג'יני עם עיניים נפוחות כבר במשך שעות התיישבה מייד לשולחן העץ הארוך שבמטבח לצד אימה והרמיוני הכינה לשתיהן תה חם. היא הציצה ברון, עיניו היו שקועות ועייפות. היא ידעה שאין הרבה שתוכל לעשות למענם מלבד לקוות ולהתפלל שארתור ייצא בשלום מהפציעה החמורה שחווה. גם הארי היה נראה נורא. הרמיוני קלטה את הארי עולה לחדר שבו ישנו הוא ורון בקיץ וחשה מפוצלת בין הרצון שלה לעודד את כולם. היא בחרה כרגע בהארי, לוויזלים לפחות יש אחד את השני.
היא עלתה לחדרו והקישה בדלת. הוא לא ענה. היא החליטה להכנס לחדר ומצאה אותו יושב על המיטה בגבו אליה . בדממה היא התישבה לידו. "הרמיוני, אני חושב שאני משתגע" אמר הארי. "אתה לא. " היא קבעה " אתה עמוס ומותש , אולי תתרחץ?" "עוד מעט..." הוא מלמל "הרמיוני, דמבלדור הסתכל עלי והרגשתי שאני רוצה לתקוף אותו, שאני- שאני שונא אותו"
"זה לא אתה הארי, זה החיבור בינך לבינו. אתה יודע שאלו הרגשות שלו ולא שלך" הארי שתק מכונס בעצמו ובמחשבותיו. "אני הולכת לבדוק אם יש לך מים חמים להתקלח. אתה מזיע עד עכשיו"
הרמיוני הלכה אל חדר הרחצה באותה קומה ופתחה את הדלת בלי לחשוב. לשבריר שניה היא קפאה ואז צווחה "סליחה - רון!" וטרקה את הדלת נשענת על הקיר ליד ונושכת את שפתיה במבוכה אך המראה של רון נצרב בעיניה. גבו הבהיר והרחב,חצי גופו עטוף במגבת בצבע חום מעט מהוה ושיערו מטפטף על גבו, נראה פחות זועק מהרגיל בגלל שהיה רטוב...
היא לא הספיקה לברוח משם ורון יצא מחדר האמבטיה. המגבת מחוזקת היטב סביבו. היא הרגישה פיק ברכיים קל. רון הרים את גבותיו, נראה בקושי מודע לכך שהוא עומד מולה חצי עירום. "אל תתרגשי. נראה לי שזה ההבדל בין מי שגדלה בבית כילדה יחידה לבין מי שגדל עם שישה אחים שנוטים להתפרץ לך לאמבטיה מדי פעם" הוא חייך בגמלוניות. היא כחכחה בגרונה מנסה לשוות לו את הטון הרגיל. "יש מים חמים? אמרתי להארי שאבדוק "
"כן" אמר רון. "את מסמיקה, הרמיוני" קולו נעדר מעט מהגוון הסרקסטי שאפיין אותו בדרך כלל.
"אני רק נסערת מהאירועים האחרונים" היא תירצה במהירות וחמקה ממבטו. הוא משך בכתפיו ופנה לחדרו, היא הביטה בגבו המתרחק ושיחררה את האוויר מריאותיה.

הפרק הקודם		הפרק הבא