הקוסם האמיץ

 היו היה קוסם רשע, שאת יריביו בחיים לא רצה.

על כן הרעיל  את כולם, והפך לקוסם הגדול בעולם.

אך קוסם טוב אותו החליט, לבער לגמרי בתכלית.

על כן חשב מחשבות טובות, האיך הרשע ירפה הזרועות.

או אז נזכר בזה הכישוף, כישוף ישן המשנה את הגוף,

מגבר לאישה ומאישה לצמח, כך את הקוסם להמית יצליח.

חשב הקוסם הטוב בליבו, היאך ירעיל את קורבנו?

הארי הרשע ממאכל נשמר, ושותה הוא רק ממי הנהר!

אך חוכמתו גברה על כולם, ומצא דרך להרעיל את הגדול מכולם.

את הכישוף רקח לפי ההוראות, וזיקקו לגז שאותו קשה לראות.

או אז לקח את הגז בכלי של ברזל, להביס את הרשע ושמו סמאל.

סמאל אל הנחל ירד לשתות, והקוסם לקח את הכלי המימה לירות.

את הכלי כיוון אל מי הנהר, אך אבוי! סמאל מסכנה נשמר!

את שרביטו הפנה סמאל אל הקוסם, וצחק על הסוף שתיכנן.

או אז שאלו לבקשתו האחרונה, והקוסם עלתה מחשבה נכונה.

הרי הוא במצב שכירות והוללות, ובוודאי שיסכים לבקשתי, האיש הפשוט.

"בקשתי היא לשתות בפעם האחרונה בחיי, ממי הנהר אשר מתחתי"

הרהר סמאל בחופזה, במה תזיק לו זאת הבקשה?

על כן אישר לו זה הדבר, אך האם פסק את גורלו במעשהו הנמהר?

התכופף לו הקוסם ושפך את הגז, ומילא את המים בכפפותיו.

העמיד פנים כי שותה הוא, מודע היטב לתוצאות מעשהו.

או אז כיוון סמאל את שרביטו, והקוסם הטיז  עליו מלוא ידו.

סמאל ניגב את עיניו, ופתאום החל להשתנות.

או אז השתנה סמאל לערבה קוצנית, והקוסם אותו המית.

או אז נודע הקוסם בחוכמתו, ותהילתו נישאה בכל עירו.

או אז התקבל במלוא התהילה, כיאה לאדם שהציל מכליה.

כן, זכרו תמיד, החכם והטוב מנצח תמיד.

בזמנים של חושך, גם באפלה, תמיד תמצאו ידע ושמחה.

בידל הפייטן