בת הרמס

ויתור זכויות לריק ריירדן. יכול להיות שיהיו פרטים לא נכונים כי שיניתי. תהנו!

~הספר מתרחש בזמן תקוות האולימפוס! שפרסי ואנבת' כבר בני שש עשרה~

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שבי ילדתי, יש לנו על מה לדבר. 

 ~נ.מ. כללית~

הייתה זו שעת ערב מאוחרת.  נשמעה קריאת קרב מראש הגבעה. עיני החצויים נשאו למעלה, אל מקור הרעש. על הגבעה נלחמה ילדה בקיקלופ בוגר, היא בעטה בו והצליפה בו בחרבה הארוכה, אך זה לא היה כל כך פשוט, הוא השמיע גיחוך והתקדם עליה בידיים פתוחות, המוכנות לחנוק אותה. היא עקפה אותו בזריזות מצד ימין ודקרה אותו בגב. הוא התמוסס לערמת אבק. קריאות התפעלות נשמעו בקהל החצויים, אף אחד מהם לא הכיר את אותה ילדה, אך היא נלחמה כמו שדה. 

נערה בלונדינית  קמה ממקומה בקהל והתקדמה בריצה לעבר ראש הגבעה. הילדה ישבה שם דוממת, כשראשה בין ידיה. 

"היי, הכל בסדר?" אנבת' שאלה את אותה ילדה מסתורית, שסיימה כרגע קרב קשה ביותר. 

"אני, אני לא יודעת…" יבבה אותה ילדה. אנבת' הקימה אותה על רגליה, היא מעדה מיד. 

אנבת' בחנה אותה, "בואי, ניקח אותך פנימה." היא חייכה אליה חיוך עדין. היא תמכה בה, 

ויחד הם התקדמו במורד הגבעה, עיני חצויים רבים ננעצו בהן. הילדה השפילה את ראשה במבוכה. "אל תדאגי, הכל בסדר. הם לא נושכים או משהו." אנבת' אמרה והצליחה להעלות חיוך קטן על פניה של הילדה.

הם התקדמו לעבר בית חווה גדול, כשהגיעו לכניסה, יצא עליהן קנטאור זקן. 

"בבקשה הכניסי אותה פנימה, אנבת'." אמר בנימה קודרת שאפילו את הנערה הבלונדינית היא קצת הפחידה.

הן נכנסו פנימה, הילדה עדיין נתמכת על ידי אנבת'. החדר שנכנסו עליו היה גדול וחמים. 

הוא נבנה מעץ שנצבע בתכלת נעים. על הקירות היו תלויות תמונות של שדות תותים, ושרטוטים של כלי נשק. באמצע החדר עמד שולחן ארוך עם כיסאות בצבע עץ, סביבו ישבו כמה נערים ונערות, כולם נראו מתוחים ומודאגים. אנבת' התיישבה ליד נער גבוה ובעל עיניים ירוקות.

הקנטאור נכנס לחדר ואמר, "שבי ילדתי, יש לנו הרבה על מה לדבר."

~~~~~~~~~~~~

היי! מה קורה? מקווה שאהבתם. אני לא שלמה לגמרי עם הסיפור הזה. 

אזז אשמח לביקורות בונות. 

תודה, 

ויום טובב

		הפרק הבא