ערב חג המולד

היי.

אז יום אחד ב11:00 בלילה אני כמעט נרדמת לי ואז אני חושבת וואו, זה ממש עצוב שפרד מת.  ואז אני עונה לעצמי כן, אבל מה את כבר יכולה לעשות? לחזור בזמן ולהכריח את רולינג להשאיר אותו בחיים? ואז אני חושבת לעצמי כן, זה יהיה ממש מגניב! רעיון טוב! ואז אני מבינה שא': אין לי מכונת זמן (אוףף) וב': כדאי כבר שאני אלך לישון. אז זה מה שעשיתי.

בבוקר אני נזכרת בדיאלוג ההזוי שתיארתי למעלה ומחליטה לכתוב עליו פאנפיק.

כל הזכויות שמורות לרולינג שניצלה ממתקפה אכזרית ואיומים בזכות העובדה המבאסת שאין לי מכונת זמן.

ואוו, חפרתי! 

אני אומרת מראש שהפרקים יהיו קצרצרים, ואני אנסה להעלות אותם כמה מהר שאני יכולה.

קריאה נעימה!

דמיינו את זה:

זה ערב חג המולד במחילה. הארי וג'יני יושבים ביחד על הספה הקטנה, ג'יני כמעט נרדמת על הכתף של הארי, והארי בוהה באש שבאח במבט מהורהר. הוא נזכר בחג מולד אחר, לפני שנים, בבית אפלולי וקודר. בדיוקן שהטיח עלבונות בכל מי שעבר על פניו, בנום המכוער שהפך למלאך מכוער עוד יותר, ושירים שהתנגנו בקול צרוד מפיו של אדם כמעט-מאושר. עברה רק שנה מאז הקרב על הוגוורטס, וכל מה שקרה שם עדיין רודף אותו. 

רון שרוע על הספה השנייה עם בקבוק בירצפת ביד, זועף, לאחר עוד ויכוח עם הרמיוני, והיא מכונסת על כורסה בצד השני של החדר, אולי ישנה ואולי לא.

ביל וצ'ארלי, שהגיעו לכמה ימים, מדברים בשקט על משהו שקשור לעבודה. מין חדש של דרקון שהתגלה בסיביר. לא משהו מעניין.  

מולי וארתור במטבח. מולי מנקה סירים וצלחות, שמנגבות את עצמן ומרחפות למקום אחרי שהיא שוטפת אותן, וארתור בוחן בחוסר עניין דוח יבשושי בכתב צפוף שהגיע ממשרד הקסמים. פרסי לא בבית. הוא הגיע מוקדם יותר ועזב אחרי שעה. הייתה לו עבודה לעשות. 

ג'ורג' בחדר שלו. הוא ירד לארוחת ערב, שתק רוב הזמן וענה בהנהון אם מישהו פנה אליו. אחר כך הוא עלה לחדר וכנראה הלך לישון. 

האש באח נהיית ירוקה ועולה בשאגה. הרמיוני מתעוררת בקפיצה מהרעש. הראשים של נוויל ולונה מבצבצים מהאח. הם מדברים כמה דקות, ובסוף נוויל ולונה עוזבים והאש גוועת.

השתיקה מתחילה להעיק, ומולי מוציאה מכשיר רדיו מיושן. הם שרים קצת, בניסיון לשפר את האווירה, ובסוף סתם יושבים ומקשיבים למוזיקה. מולי נזכרת בכלים וחוזרת למטבח.

נשמעת דפיקה בדלת. מולי עוזבת את הצלחת האחרונה בכיור והולכת לפתוח אותה. בכניסה עומד גבר צעיר וגבוה עם שיער ג'ינג'י. 

"ג'ורג'.. מה אתה עושה בחוץ? חשבתי שאתה למעלה.." היא ממלמלת בהיסח הדעת. הוא מחייך את החיוך הקונדסי המוכר ומסיט את השיער מעל אוזנו בהדגשה בעודו אומר "באמת, אישה, איך את קוראת לעצמך אמא שלנו?" 

מעל אוזנו…. האוזן שלו… לג'ורג' אין אוזן.