פיירוקינטיקאית

קודם כל חשוב לי להגיד שזה כנראה לא איך שהעולם שלהם מתנהל בסוף הסדרה, גם כל הקטע עם אקסליום אני לא בטוחה שזה עובד ככה.

בכל מקרה, ממש חסרים באתר הזה פאנפיקים של KOTLC אז הייתי חייבת לכתוב כמה, למרות שזה באופן ספציפי עשה לי עצוב בלב, בעיקר על גריידי ואדליין.

ויתור זכויות לשאנון מסנג'ר. אין לי רצון להרוויח כסף מפאנפיק זה.

"יש יכולות אסורות?" הילדה שאלה את אמה בסקרנות ילדותית. קולה התינוקי למדי שיווה לדבריה משמעות רצינית פחות מהכוונה המקורית. 

אמה צחקקה והתקרבה אליה, מעבירה את ידה בשיערה הבלונדיני של בתה ופורעת אותו. "כן, למה את שואלת?"

"סיל אמרה לי היום שיש, ושאת קשורה לזה, אמא. אני רוצה לדעת!" היא דרשה את התשובה בתוקף.

חיוך קטן התפרש על פניה של האם, נוסטלגי ומהרהר. "היכולות שלי…. הן- מקרה שונה. בכל מקרה יש יכולות בפיקוח, כמו מסמרות וגרימה, ויש יכולת אסורה: פיירוקינטיקאים."

"למה היא אסורה?" המשיכה הילדה בשאלותיה התובעניות.

"זה… זה לא משנה לך." אמרה האם, נמנעת מההסבר המלא. "היכולות הללו נדירות מאוד."

"ובכל זאת?" היא המשיכה. "אולי אני כן פיירוליניאיית או מה שלא אמרת?"

אביה של הילדה התקרב לסלון בו ישבו הבנות, והסתכל על בתו בחיבה. "אמא שלך הייתה ככה פעם, לא מפסיקה לדבר עד שהיא קיבלה תשובה"

"אני לא!" האם זעפה, "חוץ מזה, הייתה לי סיבה טובה מאוד לחקור!"

האב צחק. "אז גם לה יש. אדי, את לא רוצה להיות פיירוקינטיקאית - היכולת חזקה מאוד, אבל לא כל אחד יכול לשלוט בה," נימת קולו הפכה רצינית יותר, אז הוא ניסה להקליל את האווירה בהמחשה כוללת קולות 'פווף!' ו'פפאו!' של שליטה באש.

אד צחקה, אבל המחשבה נשארה נטועה במוחה, נוראית ככל שתהיה.

~~~~~~~~~

"ילדי פלא!" הכריז קול המנהל המוכר של פוקספייר בעליזות, "שיעורי גילוי יכולות ממשיכים כמדי שנה. תלמידי הרמה השלישית ובעיקר הרביעית, מצופה מכם הפגנת יכולות מלאה."

אד נאנחה כששמעה את המילים. היה ברור כל כך שזה יגיע. כלומר, אקסליום לא היה נורא כל כך, אבל עם הורים רבי-יכולות כמו שלה כולם ציפו ממנה כבר בשנתה הראשונה להיות שופעת יכולות. אנשים חשבו שהיא תוכל לגלות את הרגשות של מישהו בזמן שהיא עושה טלפורט בריק ומשדרת אליו מסר טלפתי שכולל בתוכו העברת אנרגיה בשפה עתיקה כזו או אחרת. ספויילר - זה לא ממש קרה.

אד כבר הייתה ברמה הרביעית של פוקספייר, והשליחה לאקסליום נראתה קרובה מתמיד.

כשחזרה מבית הספר, היא פנתה אל אמה. "אמא, מה אם ישלחו אותי לאקסליום?"

האם חייכה. "הוא לא נורא בכלל. אני חושבת שתהני שם ו-"

"אבל את יכולה רק לבדוק אם יש לי יכולות?" שאלה אד בעקשנות.

האם המהמה. "טוב, אני לא יכולה, אבל…. יש לי רעיון כלשהו. רק כדי שתרגעי."

כעבור כמה דקות הם כבר היו בטירות המועצה באיטרנליה, בירת ממלכת האלפים. כל אחד אחר היה מתעכב בפעולה שכזו, אבל כשסופי פוסטר המפורסמת מבקשת משהו, הוא קורה - ומהר.

חבר המועצה טריק חיכה להם בפתח דלת הארמון שלו בחיוך. הן נכנסו פנימה, והוא פנה אל אד.

"אל תפחדי, זה לא יכאב." הוא אמר ברוך, אבל האמת היתה שאד לא פחדה בכלל. 

כעבור דקה הוא חזר אליהן. "יש כאן משהו… חזק. ברור. הפעם האחרונה שקראתי מישהו עם פוטנציאל בולט כל כך, הייתה… אני מעדיף שלא לזכור."

אד חייכה בניצחון אבל סופי לא נראתה מרוצה. "זה מבשר רעות. שמעת את הספק שלו בסוף", היא אמרה.

~~~~~~~~

"החדשות הטובות," פתחה סופי בנימה מבשרת רעות, "היא שיש לך יכולת."

אד הריעה. "אמרתי לך!"

"החדשות הרעות, היא שזו פיירוקינטיקאיות, אבל אפשר פשוט לא לעורר אותה ו-" התחילה סופי.

"אני רוצה. אני חייבת לעורר אותה!" קטעה אותה בתה.

"זו יכולת אסורה!" אמרה סופי, "אנשים מתו בגללה!"

"אתן נשמעות כמו השיחות שלך עם גריידי, סופי," העיר קיף, וכשהתקרב וראה את המבטים של שתי הבנות התרחק משם במלמול משהו כמו 'אוי, שקט אתן', לא מודע לרצינות של השיחה.

אד הרימה את גבותיה בשאלה אבל סופי התעלמה מדבריו בנפנוף בידה, וחזרה אל בתה.

"זו ההחלטה שלך, ולמרות שאני בטוחה שהיא שגויה, ההחלט-" אמרה סופי.

אד שוב קטעה אותה. "אני רוצה."

סופי הנהנה בהשלמה לא מרוצה, וזה קרה. היכולת התעוררה.

זו הייתה הפעם האחרונה שהם ראו את אד לפני שהאש איכלה את כל גופה. אף אחד לא שמע את הצרחות.