תאונות קורות

האם בדיוק שמעתי את מה שאני חושבת שמעתי? האם פרד אמר שהוא אוהב אותי, ואז נרדם? זה החום. הוא לא יכול לאהוב אותי. אני יוצאת עם אחיו. אני יוצאת עם אחיו כבר שנתיים. זה רק החום. אני לא אזכיר לו את זה כשהוא יתעורר. סביר להניח שהוא יתבייש. היא החליטה לעצמה. היא התיישבה שוב ופתחה את ספרה, אך היא לא יכלה להתרכז יותר. איך יכול משפט קטן אחד לזרוק אותה ללופ כזה? היא החליטה לקום ולבדוק את ארוחת הערב של גברת וויזלי. היא ערכה את השולחן והכל יהיה מוכן ככה כשגברת וויזלי תחזור הביתה היא לא תצטרך לעשות את זה. היא הלכה לוודא שפרד ישן בשקט והלכה למטבח.

פרד התחזק אט אט. הוא נהנה מביקוריו עם כולם. הוא הכיר את פלר טוב יותר והוא אהב כשהרמיוני הייתה שם. הוא החליט שכשרון יבוא בפעם הבאה שהוא יעשה קצת חקירות. הוא לעולם לא יעשה דבר כדי לפגוע באחיו, אבל היי, הכל הוגן באהבה ובמלחמה. תוך זמן קצר בכלל הגיע תורו של רון לבלות את הלילה.

הם שיחקו משחק שח בו רון קיסח את פרד לגמרי. רון עזר לפרד באמבטיה שלו וכשהתכוננו למיטה פרד חשב שעכשיו או אף פעם לא כך הוא צלל בצורה כמו שהוא עושה הכל.

"רון, איך הולך איתך ועם הרמיוני?"

"בסדר, למה?"

"בלי סיבה. פשוט מנהל שיחה. שניכם הייתם יחד די הרבה זמן. רק הייתי סקרן."

"כן היינו. הכל טוב איתנו. למעשה, אני חושב שאני מוכן לבקש ממנה להתחתן איתי."

"בֶּאֱמֶת? ובכן אני אנסה לישון. תודה על הכל רון."

"אין בעיה. אני לא אהיה פה כשתקום. יש לי משמרת מוקדמת בעבודה מחר, אבל אם אתה צריך משהו במהלך הלילה תודיע לי."

נראה שפרד היה שקט יותר וחשב הרבה יותר. כולם הבחינו בכך וכשנשאל אמר שהוא בסדר. המשפחה התחילה להיות מודאגת ממנו, כי הם שמו לב שהוא לא היה עצמו במשך כחודשיים, אבל הוא הבטיח להם שהוא בסדר. ג'ורג' היה היחיד שפרד סיפר לו על תחושותיו כלפי הרמיוני.

מכיוון שמעולם לא העלה את זה שאמר להרמיוני שהוא אוהב אותה, היא הוציאה זאת מדעתה. היא החליטה שזה החום מדבר. היה לה איתו נוח כמו תמיד, אבל היא שמה לב שהיא קצת שונה עם רון. לא שום דבר שהיא הצליחה להצביע עליו, אבל היא הרגישה שמשהו חסר בהחלט. אולי פרד רק גרם לה לחשוב. היא החליטה שהכל בראש שלה והמשיכה כרגיל.

הרמיוני הייתה בתורה להשגיח על פרד מספר פעמים מאז 'אירוע החום', כשחשבה על כך, ושום דבר חריג לא קרה. אחר הצהריים אחד היא רכנה מעליו ובדקה את הטמפרטורה שלו כשמשך אותה אליו והצמיד את שפתיו לשפתיה. היא הרימה את עצמה ולחשה "פרד, מה אתה עושה?" היא הביטה אוטומטית לכיוון הדלת כדי לוודא שאף אחד לא ראה אותם מתנשקים.

הוא לחש "ששש." והוא משך אותה בחזרה אליו.

היא לא התנגדה, למעשה היא השתתפה לחלוטין בנשיקה. כשסוף סוף התנתקו היא הלכה לצד הרחוק של החדר. היא עמדה שם ונשמה בכבדות. הוא התבונן בה בזהירות. הוא רצה לצעוק בשמחה, אבל הוא פחד להפחיד אותה, אז הוא החליט לתת לה לאסוף את מחשבותיה ולכן המתין. והוא המתין עוד. לבסוף, אחרי זמן רב היא דיברה.

"פרד, אסור לנו לעשות את זה." הוא התחיל לדבר, אבל היא הרימה את ידה כדי לעצור אותו והמשיכה. "פרד, אני עם רון. זה לא נכון. אני לוקחת אחריות מלאה על מעשי, אבל אנחנו לא יכולים לעשות זאת."

"הרמיוני, אני לא יודע אם אני יכול להפסיק איך שאני מרגיש. כבר אמרתי לך שאני אוהב אותך. אני לא יכול להתרחק ממך."

"אתה מתכוון שידעת מה אתה אומר? חשבתי שזה החום."

"זה החום בסדר."

"אני רצינית."

"כך גם אני. בחיים לא הייתי רציני יותר. מה שאני צריך לדעת זה איך את מרגישה?"

"פרד, אני מצטערת. אני לא יכולה לעשות את זה. אני חייבת ללכת. אני אתן לאמא שלך לשבת איתך עד שג'ורג' ישתלט." היא אמרה בזמן שהיא מיהרה לצאת מהחדר.

לפרד היה הרבה זמן לחשוב לפני שהיא אמורה לשבת איתו שוב, וגם אז, הוא לא ידע אם היא תופיע. הוא שוחח עם ג'ורג' על זה כדי לראות מה ג'ורג' חושב כי כל חייו ג'ורג' והוא תמיד דיברו על הכל.

העצה של ג'ורג' הייתה ללכת על זה, אבל לעשות זאת בעדינות ולנסות לא לפגוע ברון בתהליך. זה בדיוק מה שפרד חשב. הבעיה שלו הייתה איך הוא ינהל את זה. גם לג'ורג' לא היו שום רעיונות בעניין.

הרמיוני אכן הופיעה כשהגיע תורה. היא נכנסה ופעלה כאילו שום דבר לא קרה. היא הביאה הרבה ספרים לקריאה בזמן שהותה שם והתיישבה מולו בחדר. הוא יכול היה לדעת שהיא נוקטת בזהירות רבה כדי לא להתקרב אליו יותר מדי. הוא גיחך לעצמו כי ידע שהוא מקשה עליה.

הרמיוני הרימה את מבטה מספרה שקראה והבחינה בחיוכו ושאלה. "מה כל כך מצחיק?"

"אה, כלום. אני מניח שאני פשוט מוצא את זה מצחיק כמה קשה לך לנסות להתנהג כאילו אין שום דבר שקורה למרות שאפשר לחתוך את המתח כאן עם סכין."

"אין שום דבר שקורה."

"אה כן? ובכן, אז למה שלא תתקרבי אלי? את מפחדת מעצמך. את יודעת שאת מרגישה משהו כלפיי. אנחנו יכולים לעבוד על זה. לעולם לא אעשה דבר כדי לפגוע בך. "

"אני יודעת שלא היית עושה זאת, אבל חשבת על רון? האם זה מגיע לו? "

"כן, חשבתי על רון, וגם אני לא רוצה לפגוע בו, אבל אני לא יכול להתרחק ממך. אני מרגיש חזק יותר עכשיו ואני יודע שזה רק עניין של זמן עד שנצטרך להתמודד עם זה. "

"אני לא. אני לא מתכוונת לפעול לפי שום דבר."

"אז את מודה שיש לך רגשות כלפיי?"

"איך אני לא יכולה? אבל אני לא יכולה לפעול לפיהם. אני מצטערת פרד."

"זו המילה האחרונה שלך?"

"זה חייב להיות."

"מה עם האושר שלנו?"

"הייתי - לא, אני מאושרת עם רון."

"אז, לא אכפת לך לפגוע בי?"

"כמובן, אכפת לי, אבל אי אפשר לעשות עם זה כלום."

"לעולם לא אפסיק לנסות. אני רוצה אותך ואני יודע שאת מרגישה כמוני. "

"אני לא יכולה. מצטערת." היא אמרה לו וסיימה את השיחה. הם ישבו שם בדממה.

השתיקה הופרה כאשר מר וגברת וויזלי נכנסו לומר לילה טוב וגברת וויזלי הזכירה לפרד שקבעה לו פגישה בבוקר בקדוש מנגו.

אחרי שעזבו השקט היה כה חזק עד שכשפרד שאל אותה אם תוכל לעזור לו לסדר את הכרית שלו היא קפצה. היא ניגשה אליו ולקחה את הכרית שלו וריככה לו אותה וכשהיא החזירה אותה הם עמדו ובהו זה בזה.

בהמשך אף אחד לא יכול היה לומר איך זה קרה או מי יזם את זה, אבל כשעזבה את מיטתו כדי ללבוש את בגדיה אמר. "אני מצטער הרמיוני. לא בגלל מה שקרה זה עתה - כי אני אוקיר את זה תמיד. אני מצטער על שלא הבנתי שלא עשית זאת מעולם. הייתי צריך להיות עדין יותר. "

"לא, פרד. זה בסדר. אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה שוב. "

"איך את יכולה להגיד את זה? נראה שאנחנו לא מצליחים להרחיק את הידיים זה מזו. "

"כך או כך. אני מסרבת לפגוע ברון. הוא היה טוב אלי. אני לא יכולה להחזיר לו ככה. זה לא יקרה שוב. אנחנו לא צריכים לעשות את זה בכל מקרה. אתה עדיין מתאושש. "

"תתפלאי ממה שגבר יכול לעשות כשהוא צריך. אני לא יכול להבטיח לך שאוכל להתרחק ממך. "

"אתה חייב."

"אני מניח שאוכל לנסות אם היית נותנת לי תמריץ."

"כמו מה?"

"בתור התחלה, מכיוון שאת אומרת שאנחנו לא יכולים לעשות את זה שוב למה שלא תבואי לכאן ותישני לידי. אם זה כמו שאת אומרת, זה יהיה הסיכוי היחיד שלנו להחזיק אחד את השני כל הלילה?"

"מה אם מישהו ייכנס?"

"אנחנו יכולים להפעיל אזעקה ולנעול את הדלת. בבקשה?"

היא הביטה בעיניו הכחולות ואיבדה את עצמה. אם היא הודתה בפני עצמה, היא תמיד רצתה להיות בזרועותיו. "בסדר, אבל רק פעם אחת." היא אמרה כשיצאה לכשף את הדלת ולנעול אותה.

פרד גיחך כשהגיעה אליו והחליקה למיטה לצדו.

איש מהם לא ישן באותו לילה. הם פשוט החזיקו אחד את השני ודיברו. בכל פעם שנושא עתידם עלה, היא שינתה את הנושא. בשעות הבוקר המוקדמות היא עזבה את מיטתו וטיפסה למיטה הנוספת בחדרו, אך הם המשיכו לדבר עד שגברת וויזלי נכנסה והרמיוני הלכה להתכונן לעבודה.

פרד ואימו הגיעו לקדוש מנגו לצורך הבדיקה והתיישבו בחדר ההמתנה. הוא הביט סביב על שאר המטופלים והמבקרים כשחיוך על פניו.

"פרד, אתה נראה שמח הבוקר." אמא שלו צפתה.

"כן, כנראה שאשתחרר היום. נמאס לי מהחדר."

"אל תגביר את התקוות שלך, יקירי. בוא נראה מה הם אומרים."

לפרד ניתן להמשיך לחדש את הפעילות הרגילה, אך הוא עדיין היה צריך להקל בזה. הוא החליט להישאר במחילה, אך הוא כבר לא נזקק לסיוע מסביב לשעון.

הרמיוני לא הגיעה בשאר ימות השבוע ובסוף השבוע פרד היה בסוף. הוא היה צריך לראות אותה. סוף השבוע הגיע ועדיין אין שום סימן ממנה. אבל ביום שני בערב היו לאביו חדשות מעניינות עבורם.

"קינגסלי אמר לי שהרמיוני נכנסה להתפטר הבוקר. היא לא אמרה לו למה, אבל אמרה שהיא צריכה לברוח. הוא שאל אותי אם אני יודע מה קורה, אבל לא ידעתי." אמר להם מר וויזלי.

"זה מוזר." אמרה גברת וויזלי. "אולי רון יודע משהו."

"זה אפשרי." אמר מר וויזלי. "בכל מקרה, קינגסלי סירב לקבל את התפטרותה. הוא אמר לה שהיא יכולה לקחת את כל הזמן שהיא צריכה וכשהיא מוכנה היא יכולה לחזור לעבודתה. הוא אמר שהיא ממש נסערת ".

פרד וג'ורג' החליפו מבט זה עם זה, אך לא אמרו דבר. ברגע שהם היו לבד אמר ג'ורג' לפרד, "מעניין מה קרה. אתה חושב שזה יכול להיות, אתה? דחפת אותה חזק מדי?"

"לא ראיתי אותה כבר שבוע. אבא אמר שהיא מאוד נסערת היום. זה היה חייב להיות משהו שקרה לאחרונה. אתה יכול למצוא את רון ולראות?"

"אני אעשה מה שאני יכול."

"ואתה יכול ללכת ליד הרמיוני ולבדוק אותה? לוודא שהיא בסדר?"

"כן. אני אעשה זאת."

ג'ורג' חיפש את רון בכל מקום שיכול היה לחשוב עליו, אך לא מצא אותו. ואז הוא עבר לפי הרמיוני וגם היא לא הייתה שם. הוא היה צריך לחזור לפרד ללא שום חדשות למסור לו. הוא יכול היה לראות הרבה כאב לב לפני אחיו. באופן טבעי הוא השתרש לפרד, אך הוא לא רצה שרון יפגע בתהליך.

ג'ורג' נעל את החנות כעבור כמה ימים כשרון נכנס. הוא לא אמר דבר בהתחלה וג'ורג' יכול היה לדעת שיש לו משהו בראש, אז הוא הלך והביא שתיה והתיישב מולו עד שרון התחיל לדבר.

"ביקשתי מהרמיוני להתחתן איתי." הוא אמר בשקט. "היא אמרה שהיא מצטערת, אבל היא לא יכולה. היא לא נתנה לי סיבה. היא התחילה לבכות ואני החזקתי אותה עד שהיא אמרה שהיא חייבת ללכת. למחרת היא עזבה. מאז לא ראיתי אותה."

"אז זה מה שקרה. יש לך מושג לאן היא יכלה ללכת?"

הוא הניד בראשו ואמר, "לא. אני כל הזמן מנסה להבין למה היא לא רוצה להתחתן איתי. הסתדרנו טוב. אני יודע שהיא אוהבת אותי. עברתי ליד הדירה שלה והיא לא הייתה שם. כשתהיה מוכנה היא תחזור. " הוא אמר לג'ורג' בקול עצוב.

"תראה אחי, אני מצטער. מה תעשה עכשיו?"

"אני לא יודע. אני מניח שכל מה שצריך לקרות יקרה." ואז הוא הרים את עיניו עם דמעות בעיניים ואמר " אני כל כך גרוע שהיא נאלצה לעזוב? למה היא לא אמרה לי מה לא בסדר?"

ג'ורג' קם וחיבק את אחיו. "אני לא יודע, רון. אני לא יודע. " הוא הרגיש כל כך רע עם רון, והוא לא יכול היה שלא לחשוב שזה בגלל פרד שהרמיוני אמרה לא להצעה של רון. "אני מניח שאתה לא רוצה להיות סביב המשפחה כרגע אז למה שלא נלך לאכול משהו ואז אם אתה רוצה נוכל לחזור לכאן."

"זה אולי בדיוק מה שאני צריך כרגע, תודה ג'ורג'."

הפרק הקודם		הפרק הבא