צפוי לא צפוי / פיק פורום

הקדמה
.
"זה לא נכון! אתה לא מסובב את השרביט כמו שצריך!" אמרתי בכעס. זאת כבר הפעם המאה שאני אומרת לו שהוא לא מסובב טוב, וזה גורם לספל להתעוות.
"נכון, דנה, את עושה את זה הרבה יותר טוב," סינן לי ירין בכעס, בעודו מנסה שוב. הפעם, הספל הפך לצלחת.
"אני רעב..." הוא הסמיק. פרצתי בצחוק.
"נו, אולי די?" אמרה ליאל, חצי ישנה על הכורסה לידי. "אני מתה לישון, ואתם מרעישים כמו סקרוטים פוצי תחת שלא אכלו חודש."
"אז תעלי לישון," אמר ירין, שוב עצבני.
"לא רוצה, נוח לי ככה," היא אמרה, עוצמת עיניים ומסתדרת על הכורסה.
ראיתי את ירין מגלגל את עיניו וחנקתי צחוק.
"טוב, נראה לי שבאמת נעלה לישון, מק ג'ונגל לא תהיה מרוצה אם נאחר, גם אם הצלחנו את שיעורי הבית לשם שינוי..." מלמלתי, בעודי קמה ומתמתחת.
"אני... אני ילך לנשנש משהו קודם," אמר ירין מסמיק.
חייכתי אליו ואמרתי לליאל:
"קומי, היפיפייה המוקסמת, הולכים לישון."

"שוב! זאת הפעם השנייה בשלושה ימים! 20 נקודות מסלית'רין!" אמרה מקגונגל בקול נוקשה.
שלחתי אליה מבט שחור; זאת לא אשמתי שהיא נתנה לנו יותר מדי שיעורי בית! וזה שאתמול בערב הייתי עסוקה זמן רב והייתי צריכה להישאר ערה עד מאוחר...
"את רוצה לשבת, או שאת מתכוון להישאר על הרגליים כל השיעור?" היא נזפה בי.
שמעתי את צחקוקו של ג'ימס פוטר. זה מצחיק אותו, אה? בוא נראה מי יצחק ברגע שהפעמון יצלצל...
התיישבתי בכבדות ליד ליאל, שלמרות שהגיעה בזמן, נראתה כאילו היא עומדת להירדם על השולחן בכל רגע.
"אמרתי לך," היא מלמלה בקול עייף, אך חיוך מרוח על פניה.
ירין, שישב ממולנו, צחקק.
"מה מצחיק, אדון וב?" אמרה מקגונגל בחוסר סבלנות
"מה? כלום." הוא סיננן אליה בלי אפילו להרים את מבטו.
שפתיה של מקגונגל הפכו לקו כל כך דק, שבקושי ראו אותו, אך היא שתקה והמשיכה בשיעור.

לאחר שעה שנראתה בלתי נגמרת, הפעמון צלצל, ויצאנו מהכיתה בייאוש. מקגונגל לא הייתה סלחנית על שיעורי הבית הקודמים, מכוון שהקונדסאים לא ממש פינו זמן כדי לתרגל, והיא נתנה לנו עודף של שיעורי בית כעונש.
רתחתי מזעם בגללם, יצאתי מהכיתה בכעס, שולחת מבטים ארסיים לכל עבר.
ירין, כנראה חושב על משהו לא מובן, גרר את רגליו מאחוריי. ליאל גם גררה את רגליה, אך מעייפות.
שמעתי צחוק מאחורי, צחוק מעצבן, צחוק בוצדמי, צחוק של הקונדסאים.
"מה קרה, דנה? כועסת כי את צריכה לשבת יותר משעה על כיסא?" שאל ג'ימס בקול צייצני, והשאר צחקו.
ניסיתי להתעלם, אך ללא שום הצלחה.
"אתה..." מלמלתי, שולפת את שרביטי.
יד תפסה אותי. יד חזקה, של מישהו שלא הכרתי עד לאותו הרגע. יד לבנה כשלג, הסתכלתי על פרצופו של הזרוע, וראיתי את הילד שהקונדסאים התעללו בו כל כך הרבה.
ראיתי את סוורוס סנייפ מונע ממני לפגוע בקונדסאים.

		הפרק הבא