דרארי - אהבה אסורה

ויתור זכויות יוצרים

תהנו

רצתי בשיא המהירות, והסתכלתי על השעון, השיעור התחיל לפני 2 דקות... 

זה הום הראשון שלי בהוגוורטס, ואני כבר מאחר. באמת כל הכבוד לי!

רצתי במהירות, מבלי לשים לב לאן אני הולך, ואז, "היי!" שמעתי מישהו אומר. 

הרכנתי את ראשי וראיתי ערמת ספרים, כנראה התנגשתי בילד והפלתי לו אותם...

"אוי, אני מצטער" אמרתי בעוד התחלתי להרים את הספרים. "זה, זה בסדר"

אמר הילד. בעוד ניסיתי לסדר את הספרים בערמה אחת, ידי נגעה ביד של הילד.

הרמתי את ראשי בבהלה, והסמקתי. מולי ראיתי את הילד שהפלתי, אוסף גם הוא את הספרים. 

הוא היה בלונדיני, והייתה לו גלימה ירוקה, הוא היה בסלית'רין... הרכנתי את ראשי בבישנות, 

כדי שלא יראה את לחיי הסמוקות, והרמתי את הספרים. נעמדנו, אחד מול השני, 

ובמשך שניות ארוכות פשוט בהינו, הוא בי, אני בו. התחלתי להסמיק עוד פעם, 

אך כשהתחלתי להרכין את הראש כד להסתיר זאת, ראיתי שגם הוא הסמיק טיפה. 

חייכתי אליו, והוא חייך חיוך בישני. "אני דראקו, ואתה?" הוא שאל, וניתק אותי ממחשבותי. 

"אני הארי פוטר" אמרתי, עדיין בוהה. המבט שלו עבר בן רגע למבט התפעלות, "רגע, 

אתה, אתה הארי פוטר המפורסם? האחד עם הצלקת?" הוא שלא בהתלהבות. היססתי,  "כן..." 

אמרתי בשקט. מהרגע ששמעת יעל הסיפור שלי, פחדתי שילדים לא ירצו להתחבר איתי בגלל מי שאני,

בגלל אני הארי פוטר, ולכן לא התלהבתי כל כך לספר לו מי אני. אך נראה שזה לא היה המקרה, 

הוא חייך חיוך גדול, "אומייגאד, אני לא מאמין שפגשתי אותך!" הוא אמר. חייכתי אליו בהקלה.

הוא היה נראה כמו ילד מאוד נחמד, אז רציתי להציע לו להיפגש במדשאות אחרי הלימודים,

"אממ, אתה רוצה אולי-" "היי דראקו" הגיעה ילדה מאחוריו. "או, היי פנסי"

הוא אמר והסתובב. היא הסתכלה עלי בזלזול, "למה אתה מסתובב עם גריפינדור? אנחנו סלית'רין!"

היא אמרה בכעס. האמת שקצת נעלבתי, זה שאנחנו לא באותו הבית לא אומר שאנחנו לא חייבים להיות 

ידידים! או יותר...

אבל אז קרה משהו שניפץ לי את הפנטזיה הקטנה שהמצאתי לעצמי, "טוב, לא משנה, בכל מקרה, 

אני אחכה לך במועדון" אמרה פנסי, ו-, ונישקה אותו! לא סתם נשיקה קטנה בלחי, היא נישקה אותו

בפה! והוא נישק אותה בחזרה! הסתכלתי עליהם, רוצה לקבור את עצמי באדמה מרוב בושה. 

הם סיימו להתנשק, ופנסי הלכה משם, בעוד דראקו סובב אלי את המבט. "אז, מה רצית לשאול?"

הוא שאל. הסמקתי, שוב! מה יש לי, הרי זה לא כאילו משהו יכול לקרות בינינו... "אממ, האמת 

שאני מאחר לשיעור, אני, אני חייב ללכת" מיהרתי להגיד בעוד הושטתי לו את הספרים.

לפני שהוא הספיק להגיד משהו התחלתי לרוץ לעבר הכיתה, דמעות החלו לפרוץ לי מהעינים, 

לא ידעתי מה לעשות. שיניתי כיוון ורצתי לשירותים. בכיתי שם, ואז שמעתי את הקול של הדלת נפתחת. 

ניגבתי את הדמעות, והרכנתי את הראשד כדי שלא יראו את העינים האדומות שלי. למרבה הפלא,

מי שנכנס היה לא אחר מאשר, דראקו? "מה אתה עושה שם?" שאלתי, עדין עם ראש מורכן. 

"ראיתי שרצת לפה, אז רציתי לדעת אם הכל בסדר" הוא אמר בחשש. "אממ, כן, אני בסדר, 

פשוט, כנראה הלכתי איבוד.." אמרתי, מנסה להסתיר את הסיבה האמיתית שהייתי שם. 

"אם אתה רוצה אני יכול להוביל אותך לשם" הציע דראקו. בשתי שניות הראשונות, 

רציתי להגיד כן, אבל אז נזכרתי בפנסי, נזכרתי בזה שאין לי סיכוי, אפילו לא קטן, להיות עם דראקו...

"אתה לא צריך ללכת למועדון לפנסי?" שאלתי. "היא יכולה לחכות" הוא אמר בחיוך קלוש. 

הלב שלי קפץ במקומו, והרגשתי את הלחיים שלי מאדימות. הרכנתי את הראש, 

אך דראקו הרים את סנטרי. הסתכלתי עליו בשקט, לא הבנתי מה הוא עושה. 

הוא נישק אותי, נשיקה ארוכה, נשיקה של אהבה ממבט ראשון, נשיקה אסורה.