הפתעות יום-הולדת

כל הזכויות שמורות לרולינג.

לורד וולדמורט ישב בכיסאו שבראש השולחן הגדול בטרקלין של אחוזת מאלפוי. אוכלי-המוות שלו היו אמורים להגיע כבר לפני חצי שעה. 'הם מאחרים. מה קרה להם? איפה הם?', חשב, 'ואולי הם בוגדים בי? אולי הם עברו לצדו של דמבלדור הזקן?'

בחוץ השתולל השלג, שירד בלי הפסקה כבר יומיים. אדן-החלון נצבע בלבן רך וקטיפתי. 'אני אהרוג אותם בייסורים', החליט הלורד, 'הם יראו מה זה לבגוד באדון ה-'

מחשבותיו של וולדמורט נקטעו באחת; כל שלושים אוכלי-המות שלו יצאו מתחת לשולחן וצעקו "מזל-טוב, אדון! יום-הולדת שבעים שמח!" בלונים שחורים הופיעו בחדר, וכרזות יום-הולדת שחורות וחגיגיות התגשמו לפתע על הקירות. על כל בלון וכרזה נכתב 'האנושות ואוכלי-המוות חוגגים שבעים שנה של אופל מבורך, מזל-טוב ללורד וולדמורט!', והאות האפל וסמל בית סלית'רין צוירו עליהם. על השולחן הייתה עוגה מצופה בקרם שחור; על הציפוי היו כתובת 'יום-הולדת שבעים שמח לאדון האופל!' ואות-אפל אכיל מבצק סוכר. מוגלגים מסכנים נתלו מקרסוליהם באוויר, וסוהרסנים ריחפו הלוך-ושוב בטרקלין.

וולדמורט, שלקח לוזמן-מה להתעשת, פתח בדברים: "אוכלי-מוות, זה חמור מאד! אני מודה לכם על המסיבה, המוגלגים והכל, אבל מסיבה היא לא סיבה לאחר. מי שלא יקבל את זה, יגמור כמו שהמוגלגים האלה יגמרו. זה מובן?"

אוכלי-המוות הנהנו, והתיישבו ליד השולחן, כי וולדמורט בדיוק חתך את העוגה לשני חלקים שווים. "חצי לי, חצי לכם. יש צודק יותר מזה?"

אוכלי-המוות הנהנו במרץ. אף אחד לא רצה לגמור כמו המוגלגים האלה...

"אבדה קדברה!"

אוכלי-המוות קפצו בבהלה. "תירגעו, מטומטמים, זה רק המוגל ההוא", אמר וולדמורט, תוך שהוא מצביע על גופה שנפלה על השולחן, "זו ארוחת-צהריים לנגיני". נגיני, הנחשית הענקית, זחלה על השולחן לעבר המוגל המסכן.

אחרי האוכל, אוכלי-המוות נתנו מתנות לוולדמורט, שנהנה מכל רגע.

"איפה השגת את הסכין המקולל הזה, אמיקוס? הוא ממש טוב... וואו, המכשיר הזה מדהים! הוא באמת גורם לאיברים הפנימיים של הקרבן להתערבב? תודה רבה, בלטריקס..."

כך הוא המשיך והמשיך, עד שהגיע לאחרון בתור, לסנייפ. "סוורוס, למה לא הבאת מתנה? לא יפה..."

"דווקא הבאתי, אדון", אמר סנייפ, והוציא מאחורי גבו לוח קליעה-למטרה בצורת דמבלדור. "זה בדיוק מה שרציתי", אמר וולדמורט הנרגש, "אבל אף אחד לא ידע כי אני מליט-ההכרה הטוב בעולם..."

מסיבת יום-ההולדת הטובה ביותר שהייתה לוולדמורט נגמרה.