אחוות הערבים

בס"ד

אחוות הערבים

זה היה הלילה הארוך ביותר בחייו.

הוא והרמיוני הלכו בין הסמטאות האפלות של השוק. הוא הרגיש ברעדה של ידה על ידו. "זאת המשימה הכי חשובה בחייך!" גער בה.                                                                 "מה, אסור לי לרעוד מקור?" השיבה.                                                                                       "לא במשימה הזאת, ועכשיו שקט!". הם עצרו ליד דלת.                                           "אחווה" הוא לחש כאילו לעצמו, והדלת נפתחה.                                                                  "איחרתם" גער בהם האגר.                                                                                                 "בדיוק בחצי דקה" ענתה הרמיוני לאחר הסתכלות מעמיקה בשעון האורלוגין הגדול שתלוי מעל לאח.                                                                                                            "עזוב איחורים איפה זה?" הוא שאל.                                                                                  "רגע, רגע, מה הלחץ?" אמר האגר.                                                                                "הלחץ הוא שאני ואחותי הולכים כבר שלוש שעות בקור דרך השוק רק בשביל הדבר העלוב הזה  שרק לך בכל הארץ הירוקה יש אותו!"צעק על האגר.                         "טוב, טוב תירגע! הנה אני הולך להביא לך את זה!"אמר האגר ורץ לקומה השניה.     "מה הבעיה שלך? הוא רק עושה לך טובה ואתה ככה מתנפל עליו!" צעקה עליו .       "מצטער אני פשוט מאוד לחוץ ודואג לנו כל-כך..."הוא ענה בלחישה.                                        "ממה אתה כל כך לחוץ?" השיבה לו.                                                                                "טוב אני כנראה צריך להגיד את האמת..."לחש לעצמו, ואז הוסיף:"את יודעת מה אנחנו צריכים להעביר?".                                                                                          "לא" ענתה לו.                                                                                                                    "אנחנו צריכים להעביר פריט לא סחיר מדרגה שבע" ענה לה.                                     "מה?" היא צעקה "מה אתה נורמלי? אתה יודע מה יעשו לנו אם יתפסו אותנו!!!"                 "אני יודע, אני יודע אבל אני מוכן לקחת את הסיכום בשביל שנינו!" צעק עליה בחזרה.                                                                                                                              "מה בדיוק אנחנו הולכים להעביר?" שאלה. "חרב" ענה.                                             "מה פתאום חרב הופכת בין לילה לפריט בלתי סחיר, ועוד מדרגה שבע?" התפלאה.              "אה, זאת לא סתם חרב, זו החרב של ארתור" ענה.                                                           "לא נכון אתה טועה! זאת סתם אגדה טיפשית של ילדים!".                                                      "חכי ותראי אם זאת אגדה טיפשית..." ענה לה. "מה פתאום לוקח לו כל כך הרבה זמן?" הוא שאל את עצמו".                                                                                               "הוא היה צריך לקרוא לי" ענה קול מהפתח.   

כמעט שנה הם בילו בכלא. לאחר שמפקד המחוז תפס אותם על חם אצל האגר אבל מפני שהם קטינים אז הוא לא הענישם יותר מידי. בסך הכל כשני עשורים מהחיים.

יום אחד האגר נכנס לתא והבריח אותם בתוך שקיות זבל.                                                           "הבן אדם באמת חכם" לחשה לו הרמיוני באוזן.                                                             "שמעתי את זה" נהם עליה האגר מלמעלה.                                                                  לאחר  שהאגר כביכול זרק אותם לאשפה הוא הכניס לתחתית של כרכרה ונסע.           שאלה אותו לאן נוסעים.                                                                                              "אל המישורים הורודים".

קודם כל כמה מילות הקדמה על המישורים הורודים.                                                            דבר ראשון הם לא ורודים, הם כמו כל אדמה סלעית מעצבנת.                                         והם גם לא כל כך מישוריים הם בעצם שרשרת הרים המתפרסת לאורכה המזרחי של הארץ הירוקה. רק שלפניהם יש ביצות מצחינות וחמות במיוחד, של לבה רותחת. יש שני מעברים ידועים לציבור הרחב ועוד שישה הידועים רק למתי מעט שביניהם: אנשי צבא, סוחרים והכפריים האזוריים.                                                     הפסגות של המישורים הורודים מכוסות בדשא רענן, ובפרחים רעילים. הפסגות מישוריות, ויש רק עיר אחת בכל הפסגות:נבסיה.                                                                להגדיר את נבסיה כעיר נורמאלית הוא לא אפשרי. הפשע בה ניכר מכל סמטה והעוני זועק מכל בית. רק הארמון שבעיר כולו הוד והדר. צריחיו הגבוהים נושקים לעננים וההסתכלות בו מסנוורת עיני כל אדם מפני הזהב שהטירה טבלה בו בעת הִבניה.                                                                                                                                            "יש לי שאלה" אמרה .                                                                                           "הממ?"השיב האגר בעייפות. "אמרתי שיש לי שאלה!".                                             "כן שמעתי אותך, מהי השאלה"?                                                                                         "למה הצלת אותנו?" שאלה.                                                                                         "עזבי זה סיפור ארוך" ספק אמר ספק קבע.                                                              "אני לא יודעת מה איתך אבל אני לא ממהרת לשום מקום".                                                             "טוב, בסדר אז זה מתחיל כך: ערב לפני שהצלתי אתכם עשיתי ניקיון במסמכים שלי וראיתי מכתב ישן נושן, פתחתי אותו והיה רשום בו את התחייבותי לאימכם שאגן עליכם מפני כל דבר. זהו, מרוצה?"

		הפרק הבא