המכתב האחרון

דבר ראשון אני רוצה להודות על נסיה שביטא לי את הפיקצר בילעדיה לא הייתם מבינים אותו כמעט😅 ואני גם רוצה להודות לשלם שהוא הכניס אותי לכל הקטע של הארי פוטר

תהנו!

סוף המלחמה, הארי ניצח, מתאספים כולם באולם המרכזי
ומטפלים בפצועים הרבים, הארי חומק למשרדו של סנייפ, מהרהר על מה שחשב עליו, לפתע הוא רואה מכתב, הנמען שלו היה דמבלדור, הוא פותח אותו ומתחיל לקרוא...
"דמבלדור, זה יהיה מכתב אחר הפעם לא סודות של אוכלי המוות או וולדמורט, כמו הפעם ההיא כשגיליתי לך על ההורקורסים ועוד כמה דברים, אני לא ממש זוכר, זה לא משנה כבר, אתה אינך עוד ומבכה אני כל רגע שאני יכול, על כך שהייתי צריך להרוג אותך, אני מפחד, אך למרות כך, החלטתי לכתוב לך, למזלי, וולדמורט לא חושד בי.
אך, ניראה שאנחנו מפסידים, וולדמורט הכריז, שהארי צריך להסגיר את עצמו, אחרת, הם ילחמו שוב פעם. וולדמורט, גם ילחם, זה מרגיש הסוף, כל האנשים סביבי שונאים אותי, אף לא אחד מהם, אוהב אותי חוץ ממך, היית היחיד שהאמין בי.
וולדמורט קורא לי עכשיו, אני צריך ללכת אנסה לשכנע אותו שאלך בעצמי לצוד את הארי, תוך כדי, אגלה לו את האמת, אני חייב לעזור לו, להסביר לו את המצב, אחרת נפסיד והעולם יהיה בשליטת וולדמורט.
מקווה שאתה מחייך אלי שם מלמעלה ושמח בי, שלך, סוורוס סנייפ."
הארי, הרים את עיניו ולא האמין, לסנייפ, היו רגשות והוא גם זה שגילה לדמבלדור על ההורקורסים, זה היה מוזר, הארי התחיל לדמוע ובצדק, הוא ממש התחרט על מה שחשב עליו, שכן, כלל לא מגיע לו, הארי החליט שמגיע לו הלוויה מיוחדת, הוא לקח את המכתב הראה לכולם, מקונגל הסכימה עם הארי שמגיע לסנייפ הלוויה מכובדת, ההלוויה נקבעה ליום למחרת, כשקברו את הארון, הארי החל מקריא את המכתב, אשר בסיומו, כולם נדהמו על מעשי הגבורה של סנייפ, אשר היה בתוך הסכנה ולמרות זאת, המשיך לעזור לדמבלדור.
פה אחד, החליטו כולם להנציח אותו על קיר המנהלים,
סנייפ חייך ממסגרתו למעלה, שם בצמוד לדמבלדור.
הוריו של הארי היו גאים בו ביותר ויחד איתם, כל אלו שהאמינו שלרוע יש סוף ותמיד הטוב מנצח.
ומה עם וולדמורט אתם שואלים... וולדמורט, סובל במקום העמוק ביותר בגיהנום, בשדות הענישה הכי מזוויעים שיש, מתחרט על כל רגע ורגע.

אשמח עם תמליצו על הפיקצר ותדרגו אותו  ותכתבו לי איך יצא ותגובות בונות 

תודה!