ילדותו של הארי פוטר

בגלל שאני כזאת חמדמדה הקדמתי למרות שלא היה 5 מנויים. :)
הפרק מוקדש לאליס7777 שהגיבה בפרק הקודם♥
אוף, הארי יצא כל כך ממורמר...

הלילה חלמתי חלום מוזר.
חלמתי על אופנוע. 
אבלזה לא היה סתם אופנוע, זה היה אופנוע מרחף. אבל אני כבר ילד בן 8, אני יודע שזה לא אמיתי.

אין לי למי לספר שום דבר.
כן, אני זוכר שהייתי קטן והייתי משתף את דודה פטוניה במה שהיה קורה לי. כמה זמן עבר מאז.
יותר מדי...
היום בבית הספר, דאדלי, בן דודי "היקר" (אין יותר מעצבן ממנו! בשבוע שעבר הוא רצה שאקרא לו "אדוני". כמה סתום אפשר להיות? אחרי שאמרתי לו שלא יקרה, והסיכוי שהוא יגיע למעמד כזה הוא 0, פלוס מינוס. דודה פטוניה שמעה אותי, אבל בדיוק שהיא התכוונה להרביץ לי עם המחבת הנצחית שלה - פתאום היה ביצה במחבת והיא נפלה על דודה פטוניה. אין לי מושג איך זה קרה: אבל זה היה מצחיק)
בקיצור, דאדלי, הבן דוד שלי, החליט שאני כזה מטומטם כי קיבלתי רק 85 בבוחן בחשבון (אני בטוח שהוא לא קיבל אפילו 10! הוא בטוח זייף את זה שהוא קיבל מאה, אני אומר לכם!)
והחליט שזו סיבה טובה להמריד את כל הכיתה נגדי. כל הכיתה שלי רצה אחריי כמו מטומטמים, עד שהגעתי לפחים ולא ידעתי מה לעשות.
אם אלך אחורה, הם יתפסו אותי. אם אכנס לפחים - ובכן, זה יהיה ממש מגעיל! אז החלטתי לקפוץ מעליהם.
אני לא יודע איך זה קרה, אבל פתאום הרגשתי מוזר. כאילו אני נעלם. העיניים שלי נעצמו וכשפתחתי אותם, נחשו מה קרה? גיליתי שאני על הגג! אותו דבר בדיוק קרה - רק ללמטה, אחרי שרציתי לרדת שה"חברים" (אני יותר אוהב לקרוא להם, "חנפנים") של דאדלי קראו למנהלת. היא נתנה לי עונש. אני נשבע לכם,  לא עשיתי כלום! למה הם כועסים עליי?
ולמה, לעזאזל, ילדים כמו דאדלי במעמד חברתי גבוה?
אולי זה כי הוא בריון. איכס. למען האמת אני לא אופתע אם יגידו לי שדודה פטוניה משלמת כסף בשביל שיהיה לו חברים..
זה פשוט מוזר, איך ילדים מחליטים להיות חברים של ילד כזה מגעיל. אני יודע שאני נשמע נורא, אבל תאמינו לי שאם תכירו את דאדלי תסכימו איתי...
אני מעדיף להיות בחרם, מאשר איך שאני עכשיו... כלומר, אם אהייה בחרם לפחות לא יתיחסו אליי.
עכשיו אני מקבל יותר מדי יחס... לא טוב, כמובן. אני מנסה לחשוב איך לשפר את המצב שלי עם דודה פטוניה ודוד ורנון, אבל גם שאני מקשיב להם ומתנהג אליהם יפה, הם מתייחסים אליי בדיוק אותו דבר. הם נראה לי פשוט שונאים אותי כי אני.. ובכן.. אני.
אני זוכר שפעם, לא הייתי מצליח לדעת מה השם של ההורים שלי. בדרך לא דרך הבנתי ששמם הוא לילי וג'יימס. לילי וג'יימס פוטר.
אתמול, שהייתי בגן שעשועים ראיתי את פירס, דאדלי ועוד כמה מטומטמים. אפילו לא טרחתי לומר להם שלום. אבל הם, כמובן, מצאו דרך להציק לי ופשוט ניסו לתלוש לי שערות. בצורה מוזרה ביותר, כל פעם שהם ניסו ליתלוש לי שערה, שערה אצלהם נתלשה ואצלי נשארה. חה! 
אני לא מבין איך זה שקורים לי תמיד דברים מוזרים. 
אה, שכחתי לומר: היום יום ההולדת שלי. אני מקווה שהדרסלים ישימו לב.
כעבור 9 שעות
ירדתי למטה. הדרסלים היו באמצע לאכול פנקייקים. טוב, הם לא קראו לי, חשבתי. התיישבתי ורציתי לקחת לעצמי, ואז דודה פטוניה אמרה, "חכה! אני לא רוצה שתשים לעצמך, מה אם תלכלך?"
סימני הסירופ המלוכלכים שליד דאדלי גרמו לי תסכול...
זימזמתי "Happy Birthday" לעצמי.
דודה פוטוניה כחכחה בגרונה ואמרה, "אה, נכון, היום יום ההולדת שלך. "
נו טוב, לפחות היא זכרה משהו! עדיף להסתכל על הטוב, לא?
"הנה המתנה שלך," היא מלמלה והלכה לחדרה. לא ידעתי למה לצפות, בהתחשב בעובדה ששנה שעברה קיבלתי שעון חול.

כן, היא נתנה לילד בן  7 שעון חול.
טוב, חיכיתי שדודה פטוניה תצא, וכשהיא יצאה היא הביאה, להפתעתי, חבילה גדולה. "תודה," מלמלתי. לקחתי את החבילה ליידי בהפתעה, אכלתי בשקט, ואחרי שסיימתי עליתי לחדרי עם המתנה. כל כך התרגשתי!
פתחתי, את המתנה שהייתה ארוזה בתוך קופסת נעליים ומצאתי שם *עפרון* ושתי *ניירות.* אה, והיה שם מטבע של 10 סנט.*
התאפקתי לא לצחוק. למען האמת, זה היה הרבה יותר טוב משנה שעברה. אני מניח שילדים רגילים מקבלים מתנות יותר טובות, אבל שיהיה..לקחתי את העפרון והשתדלתי מאד לא לשבור אותו. החלטתי במקום ציור לכתוב משפטים שיכולים להרכיב איזה שהוא סיפור. סיפור על עצמי. כן! אני אכתוב סיפור על עצמי, עם תוספת קטנה..
"אדון וגברת דרסלי, דיירי דרך פריווט מספר ארבע, ידעו לדווח בגאווה שהם נורמלים לגמרי. ותודה ששאלתם - לא יעלה על הדעת כי מכל האנשים בעולם דווקא הם יסתבכו בפרשיות מסתוריות או מוזרות. והרי הם פשוט לא סובלים שטויות מסוג זה."
לאא, זה גרוע. אני אפסיק, חשבתי. מאז מעולם לא המשכתי את הסיפור.
ועכשיו אני יושב בחדרי, השעה אחת עשרה בלילה. ציירתי איש גדול עם זקן. ציירתי אותו ליד עץ תפוחים, והעץ קטן ממנו.
אולי יום אחד באמת אפגוש מישהו כזה, חשבתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא