הוא הסתכל לה בעיניים | פיקצר

תלמידי סלית'רין וגריפינדור יצאו מכיתת השיקויים, לאחר שסנייפ הוריד לגריפינדור 50 נקודות, לסלית'רין העלה 20, "מה נשתנה" כמו שאומרים.
"אוווף, איזה חרא של מורה," התלוננה הרמיוני. "רואים שאותנו הוא מקפח ואת סלית'רין מטפח."
"מה תגידי עלי? אותי הוא שונא במיוחד." הוסיף הארי. רון הינהן בהסכמה.
"ובכלל, דראקו הלקקן הזה! מתחנף לסנייפ, הוא אפילו לא צריך. לוציוס וסנייפ נפגשים לא מעט." הרמיוני רקעה ברגלה מרוב כעס, והספרים שלה נפלו על הרצפה.
בעודה מרימה, דראקו עבר עם החברים שלו ועם פנסי, ודיבר איתה באדישות. לפתע הבחין בהרמיוני שרוכנת להרים את הספרים. הא הרים ספר אחד. "אוף, דראקו. אתה הולך לשחק עכשיו מסירות עם הספר שלי?" אמרה הרמיוני. "לא," אמר בהלם מהעוקצנות המופגנת. "אני אתן לך את זה!" הביא לה את הספר. הרמיוני היתה המומה. דראקו קרץ לה והלך. "איכס, גועל נפש, הוא קרץ אלי... ראולוט אוואקניו." אמרה ובהינף שרביט הספר "התנקה" ממגעו המלוכלך של מאלפוי. "שיהיה," אמר הארי. "בואו נלך." רון היה אדום מכעס. הרמיוני היא שלו ולא של מאלפוי. אבל אין לו מה לדאוג, היא התייחסה לבלונדיני המטונף הזה באותו יחס שהיה מגיע לו.
"לקקנים חמוצים," אמר הארי לאישה השמנה, והתמונה נפתחה. שלושתם כרסו על הספות. "איזה סבבה שעכשיו שעת מנוחה, אני חייבת להתנער מההלם הזה." אמרה הרמיוני והביטה בהבעה לא ממוקדת. "המפפ," אמר רון בהסכמה.

---

"מה זה היה?! אתה הרגע נגעת בספר של גריינג'ר!" אמרה פנסי וצווחה כדי להמחיש.
"אמ, אני מניח שזאת היתה עזרה. לא, אני לא צריך מגבון." אמר דראקו באדישות וסירב לחבילת מגבונים שהגיש לו זאביני.
"דראקו, אתה לא חושב עליה עכשיו, נכון? אתה שונא אותה." לחשה לו ברכות פנסי באוזן.
"מה?" התנער דראקו ממחשבה על הרמיוני. "אהה, לא. איכס, ברור שלא!"
"יופי," נשקה לו על הלחי. "ילד טוב."

---

"שוב שיעור שיקויים, עכשיו כפול!" נאנח רון. "הרמיוני, עכשיו תורי לשבת עם הארי. את לבד. אוקיי?" הוסיף. "טוב," אמרה הרמיוני.
שלושתם נכנסו לכיתה האפלה ביחד עם כל תלמידי גריפינדור. סלית'רין עוד לא היו שם. "איחרתם." אמר סנייפ בקרירות. "5 נקודות יורדות לגריפינדור."
כולם התיישבו באנחה. תלמידי סלי'תרין הגיעו. "שלום לכם, תלמידים יקרים!" אמר סנייפ לסלית'רינים המגודלים. "שבו בבקשה." הורה על הכיסאות.
קראב וגויל ביחד, זאביני ופנסי אחד ליד השניה, הוא פה, היא שם, הנה זה, וזאת שם... איפה דראקו? חשבה הרמיוני בתמיהה. טוב, זה לא כל כך משנה בתכלס. שינתה את דעתה והביטה על הכיסא הריק שלידה. "אה, הנה אתה." אמרה בגועל. "לא הזמנתי אותך לשבת פה." "נגמרו המקומות, נתפסו." אמר דראקו נבוך, מחפש אחר תירוצים. "אה, כן, יופי." הגיבה באדישות והפנתה לו את הגב.
"אז על מה נדבר השיעור?" דפק לה דראקו על הגב. "על להקשיב לשיעור. תסתום את הפה." "נו..." התחנן אליה. "לך אין מה לדאוג בקשר לנקודות. סנייפ מת עליכם. שקט." היא לא נענתה. "10 נקודות לגריפינדור, גריינג'ר. את מדברת." אמר סנייפ. הרמיוני הנזעמת תקעה לדראקו מרפק בבטן. "אאוץ'," הוא החניק זעקת כאב.
סוף סוף, נגמר השיעור, וכולם יצאו מהכיתות. הוא ישב ליד גריינג'ר בשיעור. איזה אושר! הוא הסתכל לה בעיניים, הוא אפילו נגע בה. תענוג... אין מה לעשות, הוא מאוהב. הוא הסתכל לה בעיניים, לשניה אחת, וראה את הברק הנוצץ. אבל הוא ידע, שבחיים הם לא יוכלו להיות חברים.

---

ללא ביטוא. תגובות בונות יעזרו לי מאוד (: