בת הצללים והאור (צל ועצם סדרה)

היי,

בימים האחרונים צפית בסדרת טלוויזיה שנקראת,צל ועצם-מילה אחת להתאר וואו ועוד יותר וואו שגילית שהסופרת שכתבה את הספרים שעליהם מתבוססת הסדרה,היא ילידת ישראל וגאווה לא הייתי אומרת ישראלית,כי היא לא גדלה פה ולא

דוברת עברית,באסה.

אני חשבתי על רעיון מבריק מאוד,תבינו מהכותרת ועם צפיתם בסדרה או קראתם את הספרים-שאני לא מתבססת עליהם כי לא קראתי אותם-לא ידעתי שהם קיימים,מצטערת.

--------------------------

בחדר אפלולי מתחת לקרקע,מקום מסתור מפני הכופר השחור שידוע בשמו אלכסנדר או הגנרל קיריגן,אבל בשביל אלינה סטרקוב הוא היה אהובה וגם אבי בתה.בחדר זה היא ילדה שלצידה המחתרת שהיו תושבי רבאקה.

היא התנשמה,משתדלת לא לצרוח מכאבי הלידה כי הם עלולים להיתפס,לצדה היו זויה,מזמנת הרוח.

"עוד קצת.תדחפי",זויה אמרה לה.

בתגובה היא השתנקה מכאבים.לצדה הייתה גם נינה זניק,גרישה מגלת צפונות יכולתה הייתה לשכך כאב,להרוג בדם.

מזמנת השמש לבסוף אחרי כמה דקות כבר ילדה את בתה.אלינה הסתכלה עליה וראתה כמה שהיא דומה לה ו..לאלכסנדר.פתאום התינוקת פתחה את עיניה בצבע חום וגוון יפה של אביה.

היא חייכה אליה ולחשה,"ברוכה לעולם,ליה".

--------------------------------------

באותו הזמן בארמון הקטן,הכופר השחור תכנן איך להשתלט על הממלכה,בחדרו הוא עמד בפני המפה העגולה של ארצו וגם של מדיות נוספות וגם של הקפל השחור.לצדדיו עמדו בני גרישה הנאמנים לו.

הם תיכננו הפיכה נגד המלך.

זה היה קל יותר אם היו לו את אלינה סטרקוב,אהובתו שברחה בעזרת אמו,באגרה שאף היא ברחה.

אם היה לו את כוחה,זימון השמש ועם כוחו,זימון צללים,או חושך הוא היה מרחיב את הקפל השחור ומשתלט על הכול.

"אדוני,המורדים מתחבאים ואיתם סטרקוב",דיווח חייל חסר שם,הוא היה לפי מדיו גרישה שמזמנת אש.

הוא נפנף בידו לעבר הגרישה ושלח אותו לעמדו.

המלחמה תהיה קרובה כמו הצללים שהוא מזמן בקלות.

-------------------------------

ליה,כבר בהיותה תינוקת בת חמישה ימים כבר היא הצליחה לזמן אור,כמו אמה וגם לזמן חושך,כמו אביה.

אלינה פחדה שאם הוא יגלה את מיקומה,סוף העולם יגיע.

פתאום הצללים התרחבו,היא פתחה את ידה וזימנה אור ולפתע נשמע קול,"אני רואה שהתחזקת,אלינה"

היא הסתכלה וראתה את באגרה,אמו של אלכסנדר וסבא של בתה.

"היי באגרה".

באגרה חייכה לנוכח התחזקות הברורה מאליו של כוחה של אלינה ולפתע היא הסתכלה על צרור עטוף בשמיכה בצבע כתום-צהוב,הייתה שם תינוקת.

אינה הסתכלה לעבר בתה,"כן.זאת הבת שלי ושלו".

באגרה חייכה לעבר נכדתה.

"אני רואה שיש לה יכולות של אמה ושלי"-היא לא אמרה את שמו של בנה,אלכסנדר התאווב כוח.

"את חייבת להיזהר.אם הוא ימצא אותה הוא עלול להשתמש בה"-הזהירה.

"אני יודעת זאת,אבל אני מאמינה שיש בו טוב עדיין".

"את מטופשת,את יודעת את זה,שהוא כמוני בן אלמוות,הוא חי כבר מאות שנים ויש לו נסיון עשיר לשקר לבנות תמימות,כבר אמרתי לך את זה"

"בכל זאת,אני עדיין אוהבת אותו,ואני אשמור על בטחונה של בתי,שמה ליה דרך אגב".

"טוב,כאמא את צריכה תמיד לדאוג על הילדים,כמו שאני עדיין עושה כלפי בני אבל אני אסכול כל תוכנית שלו לשאוב כוח"."אני יכולה לחזיק אותה?"

אלינה נתנה את בתה לעבר האישה המבוגרת אך בכל זאת נראת צעירה,"היא דומה לך ולו,כל כך ואני מקווה שהיא ירשה את האישיות שלך וגם של שלו מלפני הרבה זמן,עוד לפני

שהיה תאווב כוח ואני רוצה לאמן אותה בדרך הצללים".

אלינה הסכימה ולשמע הדרישה זו היא ידע שהיא לא מבקשת מנימוס לא היא דרשה את זה.

כעבור חמש שנים,

העימות התחיל.

המלחמה הגיעה.

סוף העולם הגיע.

המשך יבוא.