בחירות לקסמהדרין

הערב ירד על אחוזת מאלפוי. בטרקלין האחוזה, שהוסב לחדר-ישיבות, ישבו כשלושים אנשים בתלבושת אחידה של גלימות שחורות, עניבות וברדסים סביב שולחן ארוך מעץ כהה. בראש השולחן ישב הלורד וולדמורט, מקים מפלגת 'אוכלי-המוות'. "אני פותח את ישיבת המפלגה הראשונה שלנו, אוכלי-המוות. על סדר היום: כתיבת מצע למפלגה, סידור הרשימה והגשתה לוועדת הבחירות המרכזית לקסמהדרין, דיון בנושאים בהם עלינו לטפל מייד עם כניסתנו לקסמהדרין, בחירת תפקידי-מפתח במפלגה, סיכום כללי של שאיפותינו וקבלת החלטות בנושא הקמפיין שלנו. למישהו יש שאלות?" איש לא פצה את פיו בחדר האפלולי. "אם כך, הישיבה נפתחת", אמר וולדמורט, "ונתחיל במצע. המצע ברור לכולנו: הוא יהיה זהה לחלוטין לערכים של תנועת 'אוכלי-המוות'. זה מוסכם על כולם?" המהום כללי של הסכמה נשמע בחדר. "ברור לכולנו מי יהיה היושב-ראש, זה יהיה-" "קרוקשנקס?", שאל בפחד פיטר פטיגרו, חבר מפלגה נמוך ושמנמן. "לא, מטומטם. אני אהיה היושב-ראש", קולו הקר של וולדמורט נשמע, "ועכשיעו נקבע את שאר הרשימה. עלינו להחליט על אופן הקביעה: פראיימריז בקרב פעילי-המפלגה, בחירה דיקטאטורית של היו"ר או הסכמה כללית של חברי המפלגה", וולדמורט שהה לרגע בדיבורו, ואז שאל "מי בעד בחירת היו"ר?" הוא הקפיד לשלוח מבטים מזרי-אימה בכולם כששאל. ואולם, בניגוד לציפיותיו, רק תשעה אנשים הרימו את ידם. "מי בעד הסכמה כללית?" ידיים בודדות הורמו. "ומי בעד פראיימריז?" קרוב לעשרים ידיים הורמו; כעת היה ברור לכולם מה תהיה שיטת קביעת סדר-הרשימה. "הפראיימריז ייערכו עוד היום. הודיעו לכל הפיעילים שיצביעו באמצעות קסם עד השעה אחת-עשרה וחצי בלילה", אמר הלורד. "למה דווקא אחת-עשרה וחצי?", שאל פטיגרו, שהיה כנראה אוכל-מוות טיפש במיוחד. "כי זאת השעה האהובה עלי, טמבל", ענה וולדמורט, ובליבו חשב שלא ייתן לפטיגרו אף תיק כשיהיה ראש הקסמהדרין, אפילו לא את תיק הכשפים הנסיוניים (הערת המחבר: דווקא נחמד לתת לפטיגרו את התיק הזה, כך יש לו הזדמנות להיהרג בפיצוץ או להפוך את עצמו לקנקן-תה בטעות), כי הוא יותר מדי טיפש. "נעבור לנושאים דחופים לטיפול מיידי. קודם-כל, עלינו לדאוג לתפיסתם והוצאתם-להורג של שני הפיעילים המסוכנים של 'מפלגת מסדר עוף-החול' - אלבוס דמבלדור, יו"ר המפלגה ההיא, והארי פוטר, הפעיל הרדיקאלי מכולם של אותה מפלגה מתועבת. עלינו להוציא את מפלגתם מחוץ לחוק, ולחוקק חוקים נגד קוסמים שדמם לא טהור. מקובל עליכם?" "כן, אדוני היו"ר", אמר גבר חיוור עם שיער שחור ושמנוני. "ברור!", אמרה אישה כבדת-עפעפיים עם שיער שחור ארוך ומתולתל. "כן", אמרו כל השאר. "מצוין. נעבור, אם-כן, לתפקידי-המפתח. אני היו"ר, זה ברור. את סוורוס אני מייעד להיות שר החינוך. מי רוצה להיות שר הבריאות? אלקטו?" "אדוני היו"ר, כבר ייעדת אותי להיות השרה לענייני מוגלגים", אמרה אישה קטנה ומכוערת. "את צודקת. אייעד את התפקיד לנרקיסה", ענה וולדמורט. "אדון... במה זכיתי לכבוד, אדון?", שאלה אישה בהירת-שיער שישבה בצדו הימני של השולחן. "אני לא יודע. ומספיק לקרוא לי אדון - מהיום תקראו לי רק 'היו"ר', 'אדוני היו"ר' או 'כבוד היו"ר'. מובן?" שוב נשמע המהום כללי של הסכמה. "בחזרה לחלוקת התפקידים. עליכם לזכור שמדובר בחלוקה היפוטתית בלבד - אין לדעת מה יקרה אחרי הבחירות. ייתכן שנפסיד בהן, וייתכן שכדי להרכיב קואליציה ניאלץ לשנות את תכניותינו. עד כאן יש שאלות?" "כבוד היו"ר, למה אמרת שהחלוקה היא היפופוטמית? חשבתי שחלוקה היא

תמיד-" "פטיגרו, אתה דפוק יותר מדלת ומסמר יחד! באמת, עד כמה טיפש אפשר להיות?", קטע וולדמורט את פטיגרו, ששאל שוב שאלה טיפשית. "מאד טיפש, אם לשפוט לפי דבריו של פיטר", אמר סנייפ בלעג. "אפשר להמשיך?", שאל וולדמורט. "כן, בטח, כבוד ה-" "פטיגרו! חתיכת מטומטם! זו הייתה שאלה ריטורית!" "רוטורית? כמו מסוק?" "אאאאאאאאאאאאאאא! פטיגרו, אתה כל-כך טיפש, שאפשר לראות את הטמטום פשוט נוזל לך מהלא-מוח שיש לך בתוך הראש! שאלה ריטורית זו שאלה שלא אמורים לענות עליה", ענה הלורד (סליחה, היו"ר) בייאוש קל. "אם לא אמורים לענות עליה, אז למה שאלת אותה?", שאל פטיגרו. וולדמורט לא ענה, רק הליט את פניו בידיו בייאוש. איך המטומטם הזה עוד לא מת? הרי אי-אפשר לחיות בלי מוח! ואז התשובה הכתה בו: אצל פטיגרו, המוח הפוך. כמו מספר חיובי, אבל בשלילי. כמו שחור, אבל בלבן. כמו חכם, אבל בטיפש. לפטיגרו יש חַוֹמ במקום מוח! לֶכֵשׂ במקום שכל! הַמְכוֹח במקום חוכמה! פטיגרו כל-כך דפוק, שברור למה הפוטרים בחרו אותו להיות שומר-הסוד שלהם - אף אחד בחיים לא היה חושב על זה, ואלמלא בא אליו פיטר בעצמו ואמר לו את זה, לא היה לו מושג לעולם... "חזרה לנושא המקורי. יאקסלי, תוכל להיות שר הפנים. טראוורס, אותך אני רוצה במשרד האוצר. בלטריקס, את שרת הביטחון". "תודה רבה לך, אדו - אמממ, אדוני היו"ר!" "בבקשה, בלטריקס. אני רוצה את אמיקוס כסגנו של סנייפ. לוציוס... תוכל להיות שר התרבות, הספורט והבוצדמים. ראול, אתן לך תפקיד שממש 'תפור' עליך - השר להחרבת הסביבה!" "תודה, אדון, תודה..." "מה אדון, ת'ורפין? אדוני היו"ר! זה ברור לך? או שמא אתה רוצה להיות השר לענייני עלי-שלכת?", שאל וולדמורט באיום. "הו, לא, אדון, בבקשה, רק זה לא! תענה אותי, תהרוג אותי, רק אל תיתן לי כזה תפקיד!" "אני שמח שזה ברור ל - רגע, אחד, איך קראת לי קודם?" "ק-ק-קראתי לך אדוני היו"ר, כבוד היו"ר", גמגם ראול, אוכל-המוות המגודל שלא גמגם מאז שהדיונון הענק כמעט אכל אותו בשנתו הראשונה בהוגוורטס. "אתה משקר! אתה קראת לי אדון!", צעק הלורד, אמממ, היו"ר, בחמת-זעם. "א-אני מתנצל, אדוני היו"ר", רעד קולו של ראול. ובעצם, לא רק קולו - כל-כולו רעד כלולב בחג סוכות. "תפסיק, ראול, אתה מרעיד את כל השולחן", אמר וולדמורט, "והתנצלותך התקבלה. אבל אם אי-פעם תקרא לי כך שוב, אני נשבע בהיעדר-הנשמה של ברטי קראוץ' ג'וניור שתמצא את עצמך במשרד הגרבילים!" "לא, אדונילי, רק לא גרבילים!", זעק ראול. הוא דיבר בקול גבוה בהרבה מקולו הרגיל, ושיניו נקשו מרוב אימה. "מה זה? איך קראת לי?" ראול לא ענה. הוא שכב על הרצפה, ממלמל הברות סתומות כמו 'למ... הנ... כנ... סת... יל... פו... לי... טי... קה...' וולדמורט התעלם, והמשיך בדבריו. "דולוחוב, אותך אני רוצה במשרד התחבורה, כי - " "היו"ר, זה לא הוגן! למה בלטריקס מקבלת את תיק הביטחון ואני את התחבורה? גם אני ישבתי בשבילך בכלא!" "כי בלטריקס עשתה שבעה-עשר טסטים להתעתקות עד שהיא הצליחה, ואתה עברת בטסט ראשון. הבנת, אנטונין?" "בטח, אדוני היו"ר!", אמר דולוחוב, תוך שהוא מוציא לשון לבלטריקס. "השריונים ברורים לכולכם?", שאל וולדמורט. "כן, כבוד היו"ר", ענו כולם.  "אם כן, נעבור לסיכום שאיפותינו. כולנו מסכימים לכך שאנו שואפים לשלוט ולחיות לנצח?" "כן, כבודו", ענו אוכלי-המוות. "הלאה. למישהו יש רעיון בנושא הקמפיין?" "בדרך-כלל ממנים וועדה, אדוני היו"ר...", קול שקט נשמע מצידו הימני של השולחן. "הצעתך התקבלה, דראקו. אמנה וועדה. מי מתנדב?", שאל היו"ר וולדמורט. רוקווד, מקנייר, אוכל-מוות נמוך ורחב-כתפיים בעל שיער בהיר מכסיף בגיל-העמידה ואוכל-מוות גבוה ורזה בעל רעמת שיער חום בהיר ואף נשרי הרימו את ידם. "מצוין. חברי וועדת הקמפיין הם אוגוסטוס רוקווד, וולדן מקנייר, גריגוריאס סקארלט וריצ'ארד לאיינארט". "אדוני היו"ר, אני גם רוצה להיות בוועדת קמפים!" "פטיגרו, אולי מספיק עם זה?", שאל אותו רודולפוס לסטריינג'. "לא, דווקא כדאי שהוא יהיה בוועדה. זה יגרום לאנשים לצחוק ולרצות להצביע לנו", התערב בשיחה דניס אילוזיו, גיסו של סקארלט, אוכל-מוות בלונדיני וגבוה. "מוסכם. מה השעה?" "רבע לשתים-עשרה בלילה, אדוני היו"ר", ענה סקארלט. "תוצאות הפראיימריז הגיעו, כבוד היו"ר", אמר סנייפ, "בואו ניגש לבדוק אותן". אחד מאוכלי-המוות הרים את שרביטו, והתוצאות הוקרנו בדרך-קסם על השולחן. 

הרחק משם, בלונדון האפרורית והקרה, ישבו תשעה אנשים במטבח הקטן והאפלולי של בית מספר 12 בכיכר גרימולד. זה-עתה סיימו הנוכחים לסדר את רשימתם, מסדר עוף-החול, לקראת הבחירות לקסמהדרין. טונקס, שמונתה למזכירת המפלגה, הקריאה את סדר הרשימה.

"1. אלבוס דמבלדור (זה היה צפוי, פרופסור)

2. אלאסטור מודי (שיחקת אותה, עין-הזעם - אתה מקום שני ברשימה!)

3. מינרווה מקגונגל

4. סוורוס סנייפ (מעניין איך הולך לו בישיבה של אוכלי-המוות)

5. רמוס לופין (ארתור יחליף אותך פעם בחודש)

6. ארתור וויזלי

7. קינגסלי שאקלבולט (מעניין איך הולך לו בישיבה של פאדג')

8. סיריוס בלק

9. אני

10. מולי וויזלי

11.  מנדנגוס פלצ'ר (למה נתנו לך את המקום ה-11?)

12. ביל וויזלי

13. צ'ארלי וויזלי

14. פיליוס פליטיק

15. סטרג'יס פודמור

זה ברור לכולם?"

קורנליוס פאדג', שר-הקסמים המכהן, ישב עם בכירי מפלגתו בחדר-ישיבות מפואר בקומה הרביעית של משרד-הקסמים. הוא בדיוק סיים לסדר את הרשימה:

1. הוא בעצמו, כמובן

2. רופוס סקרימג'ר

3. דולורס אמברידג'

4. אמיליה בונז

5. פרסי וויזלי (הוא יוכל לרגל אחרי דמבלדור ביתר-קלות, לכן קיבל תפקיד כל-כך טוב)

6. גריגוריאס סקארלט (הוא בכל זאת העובד המצטיין של השנה כבר עשור)

משם והלאה, הרשימה פשוט כללה את ראשי המחלקות במשרד-הקסמים ועובדים בכירים אחרים - הסדר פחות משנה, העיקר שהוא יישאר בשלטון. דוגמה לכך שהסדר לא ממש משנה לפאדג' היא שריצ'ארד לאיינארט, ההילאי החדש, קיבל את המקום ה-10 ברשימה, כשכמה מראשי המחלקות קיבלו מקומות פחות טובים. אבל מה לא עושים כדי להמשיך לשלוט?

"הרשימה היא כזאת:

1. יו"ר וולדמורט

2. בלטריקס לסטריינג'

3. סוורוס סנייפ

4. אנטונין דולוחוב

5. אוגוסטוס רוקווד

6. רודולופס לסטריינג'

7. יאקסלי

8. טראוורס

9. לוציוס מאלפוי

10. אמיקוס קארו

11. אלקטו קארו

12. אייברי סניור

13. ת'ורפין ראול

14. אני, סלווין

15. רבסטאן לסטריינג'

16. נרקיסה מאלפוי

17. גויל סניור

18. קראב סניור

19. נוט סניור

20. וולדן מקנייר

21. מאלסיבר סניור

22. גריגוריאס סקארלט

23. פיטר פטיגרו

24. ריצ'ארד לאיינארט

25. נוט ג'וניור

26. דניס אילוזיו

27. מאלסיבר ג'וניור

28. אייברי ג'וניור

29. דראקו מאלפוי

30. רוברט אילוזיו".

כל יושבי הטרקלין המפואר שבאחוזת מאלפוי, למעט אולי וולדמורט וסנייפ, החלו להתלחשש. תוצאות הפראיימריז, אותן הקריא סלווין, מזכיר המפלגה, הפתיעו את כולם. איך המאלפויים ירדו כל-כך? כיצד ייתכן שסנייפ זכה למעמד כה בכיר? ולמה, בשם ציפורניו של מרלין, פטיגרו קיבל את המקום ה-23?