סיפורה של מנודה

היא השעינה את מרפקה על אדן החלון והביטה החוצה.
השעה הייתה שעה מאוחרת יחסית, אך לא נראה היה שזה מפריע לה.
היום היה יום ההולדת שלה, יום הולדת 10, אך בבית החשוך לא נראה סימן, אף לא קלוש שיש לה יום הולדת.
בלונים, עוגה, מתנות... מאז שנולדה היא לא ראתה דברים כאלה, אפילו לא בתמונות, אבל תמיד היה בה שמץ של תקווה שיום אחד, יום ההולדת שלה יהיה יום חשוב עבור משפחתה.
אבל כלום, שום דבר, זה היה רק חלום, הזיה, היא נאנחה בשקט.
היא קמה, הדליקה את המנורה הקטנה הניצבת ליד השולחן ופתחה את יומנה.

'יום שלישי, ה-8 במרץ 2010'

כתבה בכתב יד מסולסל .

'היום היה לי יום הולדת 10, אמא החליטה שמגיע לי לדעת עוד חלק קטן מהסיפור, כי בסופו של דבר, גם אני מנודה.
מתברר שאמא למדה בהוגורטס פעם, כשהייתה בגילי.
היא למדה בבית ספר אמיתי לקוסמים!!! לא האמנתי לה בהתחלה.
בית ספר אמיתי לקוסמים, לו הייתי מסוגלת ללמוד שם, זה הייתה הגשמת חלום אמיתית!!!
המון קוסמים בני 11 הולכים לשם, לו היה מתמזל מזלי ובשנה הבאה הייתי בטוחה שאהיה אחת מהם!
אבל לא, אמא שלי עשתה טעות כולשהי בבית הספר הזה, שהביאה לסילוקה בשנה הרביעית מהוגוורטס, ולבסוף גם הפכה אותה, ואותי, למנודות.
אני מנודה!!! ואני אפילו לא יודעת בדיוק למה!!!
טוב, כמו תמיד,מנסה לברר.
ענבל

                                                                            .........

רוני התכרבלה בשמיכת הפוך החמה והביטה בשעון הגדול שעל הקיר, השעה הייתה קצת אחרי 2 בלילה, היא פיהקה והרימה את השמיכה מעל לראשה.
ליד מיטתה חיכתה לה ערמת מתנות שהביאו חבריה, בכל זאת, היא חייכה מתחת לשמיכה הגדולה. לא כל יום היא בת 10!!!
רוני הוציאה את ידה החוצה , והגניבה פנס אל תוך השמיכה, הספר שקראה עכשיו היה "סיפורה של מנודה", היא התחילה את הסיפור רק היום וכבר התחילה לחבב את ענבל, הילדה מהסיפור.
שגם היא, כנראה, חגגה היום יום הולדת 10.

		הפרק הבא