איך פגשתי את אמא

״אז ילדים,״ פתח ג׳ייק ואמר ,״אני מניח שעבר קצת יותר זמן מיום, אני מצטער. ״

״אני מניח שהייתי עסוק מדי בעבודה, ועם אימא שלכם.״

ג׳ינה, כמו ג׳ינה האמיתית, פשוט גלגלה את עינייה ואמרה,״אבא, הכל טוב, פשוט תמשיך״

״כן,״ אמר מקליין ,״ פשוט תמשיך.״

״אוקיי, אוקיי״ אמר ג׳ייק, ״בואו נמשיך.״

———-/————//

אז כמו שאמרתי, בדיוק התחלתי להיות בלש. אני יכול להגיד לכם – שום דבר מעניין לא היה בתשע – תשע עד שאימא שלכם הגיעה, אוקיי, אולי רק החיזורים של צ’ארלס אחריי, זה היה מקסים.

בכל מקרה, אני אדלג ליום בו אימא שלכם הגיעה למקוף, והכל חוזר לסיפור שלנו (אני עוד אחזור לתקופה הזו אחר כך, אבל כרגע, נדלג).

בדיוק עברתי ליד המעלית, בלש צעיר עם שפם מהמם, כשהיא הפתחה וראיתי את אימא שלכם. ראיתי את התג שלה, אבל לא ראיתי אותה בתחנה לפניי, אז פשוט ניגשתי אליה ואמרתי – ״היי, הבלש ג׳ייק פרלטה, את חדשה כאן?״

״הו, כן,״ היא חייכה ואמרה,״הבלשית איימי סאנטיאגו, הוצבתי בתחנה הזו.״

״הו, ברוכה הבאה,״ אמרתי לה. 

לא יכולתי להתעלם מהיופי שלה, למרות שהשיער שלה בזמנו לא בדיוק היה הקרמבולה הכי בשלה במקרר.

אני חושב שכבר אז הרגשתי אליה משהו, וכמובן שבויל קלט אותי, ואמר לשנינו, ״אני שומע פעמוני חתונה.״

כמובן שהתעלמנו ממנו. מסתבר שהיא עובדת איתי בשולחן, נחמד. חשבתי לעצמי. 

כבר באותו היום ניסיתי להתחיל איתה, וכשנרדמתי להביא לעצמי קפה, הבאתי גם לה. 

״הו, תודה ג׳ייק,״ היא אמרה, והסתכלה עליי במבט חלומי.

״טוב, אני כבר מתעייף,״ אמר ג׳ייק,״ נמשיך בקרוב.״

והוא באח לפני שהילדים הספיקו להגיב.

הפרק הקודם