ברך לקינוח

״לבלטריקס יום הולדת, לבלטריקס יום הולדת!״

בלטריקס מחתה דמעה מקצה עינה השמאלית ״תודה!״ היא קראה בקול קשוח כמה שיותר כדי למשוך את תשומת ליבו של האדון- הוא ממש עמד שם- ״המסיבה נפלאה; במיוחד אהבתי את המורה למתמטיקה הגוסס שהביא לי האדון היקר ברוב טובו-״

״שמחתי לשמח״ לחשש לורד וולדמורט ואצבעותיו הארוכות תופפו על מסעד הכיסא הגבוה שעליו ישב. העיניים שלו בהקו באדום עז ״עכשיו מתחילים את העינויים״

אוכלי המוות הריעו ואז הצטופפו בפחד. במי הוא יבחר?

״נרקיסה!״ החליט הלורד ובהינף שרביט גרר את אוכלת המוות המבוהלת לקדמה ״תתכבדי, בלה״

״תודה, אדון!״ בלטריקס הודתה בדמעות ״אין כמו בילוי עינויים נהדר עם אחותי!״ היא הרימה את שרביטה וקראה באושר ״קרושיו!״

נרקיסה התמוטטה, צורחת ומתייפחת ״איזה כיף! תודה לך, אדון, שהרשית לי למות בכבוד מולך!!!״ צווחה בייסורים

״אבל למה שאחליט להרוג אותך, נרקיסה?״ לחש הלורד וולדמורט והרים את שרביטו. נרקיסה נפלה מתנשמת לרגליו ״רק רציתי לשמח את בלה ביום הולדתה״

בלטריקס פצחה בצחוק פרוע וחסר שמחה, כמו שהאדון אוהב ״אדון, תודה לך, אין לי מילים!״ צעקה בקול צרוד וקצף נטף מפיה

״זה אחד הסימנים הראשונים לאיבוד שפיות״ הלורד וולדמורט נעמד, נינוח לגמרי ״הבה ונתחיל את שלב הקינוחים״

הוא סקר את אולם ׳הגופות׳ בדממה, ואז הכריז- ״כל אחד מביא לבלטריקס את הקינוח שהוא הכין. היא תטעם, ותחליט מה היא הכי אוהבת. אם לא ניצחת, לא להתאכזב. בלי וויכוחים ובלי אלימות.״

בלטריקס נעמדה באושר ״יש!״ היא קראה ״אני כבר סקרנית!״ היא התיישבה

״לוציוס מאלפוי״ ביקש הלורד בקרירות

לוציוס רץ לקדמה והניח על שולחן העכבישים קופסה מרובעת ״יש פה טופי!״ הוא קרא

בלטריקס טעמה ״מממ… נפלא!״ מלמלה

״אלקטו ואמירוס קארו״

״הבאנו לך קרמבו, גנבנו מהמשרד של דמבלדור״ הכריזו

״זה נהדר!״ התנשמה בלטריקס אחרי שאכלה

״נרקיסה מאלפוי״

נרקיסה, מתנשפת עדיין, התקדמה בצעדים כושלים ״הבאתי לך גלידת דם!״ קראה

״זה נשמע כמו שיפור״ ליקקה בלטריקס את שפתיה

היא טעמה

״אההה…״ נאנחה בשמחה ״טעים!!!״

וולדמורט המשיך לקרוא, לכל אחד בתורו. כשכל אוכלי המוות הביאו קינוחים שונים, בלטריקס אמרה ״תודה לכולם, עכשיו-״

״אבל גם אני הבאתי לך קינוח!״ וולדמורט הזדקף

״מהה?״ דמעות עלו בעיניה ״הלורד, אתה טוב אלי כל כך!״

״עוד לא שמעת כמה״ הוא ליטף את שרביטו ״אם אתם רוצים לשמוע… תפסתי את הארי פוטר והבאתי אותו לך לקינוח״

״אני לא מאמינה״ בלטריקס מיששה את ליבה ״האדון מביא לי להתכבד בהארי פוטר טעים?״

״לא בכולו, כמובן״ תיקן וולדמורט ״את הכל אני אוכל- חוץ מהברך״

״אני לא מאמינה״ בלטריקס עצמה עיניים וריר ניגר משפתה ״האדון מביא לי להתכבד בברך של הארי פוטר טעים?״

וולדמורט הנהן לאישור. בלטריקס צווחה בהתרגשות.

הברך הייתה כל כך טעימה… בלטריקס אף פעם לא טעמה כזה דבר…

״אבל הסנטר של הרמיוני שהביא לי זנב תולע טעים יותר״ בלטריקס החליטה בסוף

אבדה קדברה!

ובמקום בלטריקס שכבה שם עכשיו גופה חסרת חיים.