האלים בצרה

שימו לב שלא קראתי את כל פרסי ג'קסון,ואת כל ההמשכים...

''אתה פתטי!''

אתם בטח שמחים מאוד שזה הדבר הראשון שאל אומר לכם,אבל יש לכם מזל כי הוא מכוון את זה לאחיו הקטן.

האדם בעל שיער השיבה הבלונדיני לבן,המשיך לצעוק על אדם אחד שנראה צעיר יותר והיה בעל שיער שחור ועינייים כחולות כמו הים.

ברקים נשמעו מרחוק והים געש,היו אלו שניי האלים,זאוס ופוסידון.

''תאמין לי שאני אומר לך שאתה פתטי!" זעם פוסידון.

''כן,בטח,אנחנו צריכים לברוח מאורנוס(טיטאן הבריאה) ואתה אומר שצריך להתחבא אצל בני התמותה!"זאוס היה היחיד שחשב שרעיונו של פוסידון נבזי ומלוכלך,ובגלל שהיה לו את הכוח הרב ביותר היו חייבים לעשות רק מה שהוא מורה לעשות.

"גם אתה,גם אני וגם שאר האלים,אפילו הזוטרים! ידענו תמיד שנצטרך להתחבא מפני משהו! אתה לא זוכר את הנבואה!"(פוסידון)

"ברור שאני זוכר את מה שניבאה חברתו של בני(הכוונה לאפולו)! ולהזכיר לך שלהפיל אותו אל בני התמותה היה רעיון שלך!"(זאוס)

"כן! ועכשיו אין לנו יותר בעיות אצל בני האדם ונוכל להתחבא בינהם,הטיטאנים עדיין מתעוררים,ייקח זמן עד שיעלו על עקבותנו!"(פוסידון)

"עדיין לא נתת לי סיבה להתחבא אצל בני האדם!" זאוס סיים את השיחה בכך שרעם הבזיק והוא נעלם.

                                                                                                                                 *

זאוס חזר לביתו האולימפוס,עם כי אף פעם לא חש בו בנוח.

הוא עלה למעלה יותראל העננים,ועלה יותר ויותר.

בום!

הרעם רעם,הברק הבזיק!

זה היה הסימן של האלים שאסור להם בשום פנים ואופן להפריע לזאוס.

זאוס עלה עוד במעלה העננים,זהו הוא הגיע.

''אדוני בקרוב,אני לא אצליח לשכנע יותר את אחי,אני מתחמק יותר מדי!"

''אל תדאג ילדי,בקרוב הם יבינו הכל ויתחמקו אחד אחד,אך בדיוק כמו הסיביליה אני מנבא להם מוות בייסורים!" הקול היה רם וצורם,עבה וקשה,שאותו קול גרם לקולו של זאוס להישמע צפצפני.

                                                                                                                                 *

על 12 הכיסאות ישבו אלים

אחד לבגוד יעשה זאת ברבים                                

על 11 הכיסאות ישבו אלים

החזק חזר ומיהר לשוב

על כיסא אחד ישב, לחשוב על מעשיו 

            
                                                                                                                                     *                              

אותה נבואה משכה את אפולו חזק יותר ממשיכת החוט בחץ וקשת שלו,כל היום הוא התאמן ביריית חצים במרחק גדול יותר ויותר.

עכשיו הוא היה רחוק 800,000 מטרים מין המטרה.

הוא מטח את קשתו וירה.

הוא זינק בעזרת אור השמש ונעמד ליד המטרה,היא לא הייתה שם וגם החץ הנעוץ לא היה שם.

במקום זה הוא ראה נערה ג'ינג'ית ומנומשת,עומדת עם חץ וקשת זהה לשלו,עיניה זהרו באור לבנבן כמו הלילה.

היא הסתכלה על עיניו בחזרה,הן היו אדומות ומסנוורות כמו אור השמש.

                                                                                                                                 *

תאומים יתפזלו

בדרכים שונות יבחרו

לברוח צריך

בעיני השמש והירח

מטרה תיעלם ובל תישכח

                                                                                                                                 *

נבואות עיניינו את ארטמיס הרבה פחות מאשר אפולו.

אבל כאשר הוא היה במטח חץ וקשת שלו,היא נזכרה בנבואה שניבאה שהמטרה תיעלם.

היא הלכה לשם וראתה בראיית הנץ שלה את אפולו מכוון חץ לכיוון המטרה שלידה כאשר החץ כמעט נגע במטרה היא העלימה את המטרה ואת החץ.

אפולו השתגר לשם בעזרת קרן אור,היא ראתה את הנער שמאז שנפל לעולם בני התמותה נשאר במראהו הרעוע,שיער שחור ג'ינג'י מתולתל(כן אני יודעת שזה לא הגינוי אבל זה איך שאני דימתיינתי את לסטר)ופנים מחוצ'קנות.

גם עם החצ'קונים הללו,אפולו עדיין ירה יותר טוב ממנה.

היא הרגישה את עיניה זוהרות בעור עדין,ואז היא ראתה את עיניו מתערבלות כמו שמש להבה.

עיניי שניהם נעצמו,ושניהם נפלו על הדשא הרך והכתמתם...

שימו לב שזה עדיין לא הסוף של המשפט כלומר שיכול להיותר שהמשך המשפט יהיה:

,ושניהם נפלו על הדשא הרך והכתמתם... כאשר ליבם םמפסיק לפעום ומוחם מפסיק לזכור

,ושניהם נפלו על הדשא הרך והכתמתם מחוזרי הכרה

זה דיי קצר אבל,כן זה מה יש

מה יקרה לאלים?

האם יתפסו ביידי אורנוס ושאר הטיטאנים?

האם יצליחו להתחמק בעזרת התוכנית של פוסידון?

ומה עם התוכנית תוביל למפלת האלים?

מה יקרה לארטמיס ואפולו?

מי האדון של זאוס?

ומי הבוגד אשר שמו יימחה?

והאם המטרה באמת נעלמה?

		הפרק הבא