דארקו מאלפוי-גריפינדורי בנשמה

 *כמו קודם קרדיט למני על הביטוא

"אתה... אתה הארי פוטר?" שאלתי את הילד שחור השיער.
הילד שחור השיער מהנהן בראשו.
"טוב, נעים להכיר, אני דראקו מאלפוי, ואתה?" אני מחווה בראשי אל הילד הג'ינג'י.
"אני? אני רון וויזלי" עונה לי הילד הג'ינג'י.
"טוב, נעים להכיר, רון." אני אומר להם "רוצים לאכול משהו? אימא שלי נתנה לי קצת כסף לקנות משהו מעגלת הממתקים, אז קניתי קצת, תתכבדו. אה, ואם אתם מקבלים בקלפי צפרדעי השוקולד את תלמי תביאו לי, טוב? חסר לי אותו."
ואז אומר רון: "מה? גם לי חסר אותו! וגם את אגריפס! יש לך אגריפס?" הוא שואל.
"כן, יש לי שתיים, אם תמצא לי תלמי אתן לך אגריפס".
"טוב" הוא אומר בעגמומיות" ממילא ברגע שאתן לך הצפרדע הבא שאקבל יהיה בו את אגריפס, אבל בסדר, טוב, אם אתה אומר..." אומר רון ופותח את הצפרדע השלישית שלו להיום, מחפש בקדחתנות את אגריפס.
פתאום נפתחת הדלת של התא, ואת מי אני רואה? את קראב וגויל! אני מתחיל לפחד, אבל פתאום עכברוש קופץ על גויל ונושך אותו! קטע! גויל מנסה להוריד את העכברוש מהיד, ולא עובד לו! רק ברגע האחרון העכברוש נופל על הרצפה ורץ אל רון, ואז גויל לוחש לקראב: "הצילו! העכברוש הזה משוגע! בוא נברח!" והם בורחים, ממש פחדנים...
רון אומר: "הם ממש פחדנים, בכל אופן, העכברוש הזה הוא סקאברקס, הוא היה פעם של אחי פרסי שעכשיו מדריך, הוא קיבל במתנה ינשוף, אז אני קיבלתי את סקאברקס, הוא לא עושה כלום, רק ישן" הוא ממלמל.
ואז הוא מסתכל על סקאברקס ואומר: "לא תאמינו מה קרה!"
אני מנחש: "הוא נרדם?"
"קלעת בול" אמר רון. "בכל אופן, אח שלי ג'ורג' לימד אותי קסם, להראות לכם?" אנחנו מהנהנים.
הוא מוציא מהכיס שלו שרביט ואומר באנחה: "פרוות חד קרן שכמעט יוצאת, זה היה פעם של אח שלי." ואז, כשהוא עומד להטיל את הלחש, נפתחת הדלת וילדה נכנסת לחדר, היא שואלת: "ראיתם פה קרפד?".
"לא, לא ראינו" אנחנו אומרים.
"טוב, אם תראו תגידו לי, נוויל איבד את שלו. ואז המבט שלה נופל אל השרביט של רון, עיניה נפקחות לרווחה והיא אומרת: "אתה עושה קסם? תראה גם לי!".
"טוב, טוב, בסדר" רואים עליו שעכשיו הוא עצבני, הוא בטח לחוץ לעשות קסם בפני קהל, ואז הוא מכחכח בגרונו ואומר: "חמניות ולימונים זה טוב, העכברוש הזה צהוב!"
"לא קרה כלום, נראה שזה לא היה קסם מוצלח במיוחד. לא? אני כבר התאמנתי על כמה קסמים, הנה אחד!" והיא שולפת את שרביטה ואומרת כמה מילים מוזרות, אני מרגיש חום מוזר לרגע ואז הוא חולף, היא מחווה בראשה לעברי, ואומרת: "אתה דארקו מאלפוי!".
היא מחווה לעבר רון, ואומרת: "אתה רון וויזלי!".
ולעבר הארי, ואומרת: "אתה הארי פוטר! קראתי עליך הרבה מאוד! בכל אופן, אני צריכה לצאת, וכדאי לכם להחליף בגדים, עוד מעט אנחנו מגיעים!
"איזה ילדה מוזרה..." אומר רון.
ואז הארי אומר: "תגידו, באיזה בית תרצו להיות?"
רון נאנח ואומר, "לא אכפת לי באיזה בית, רק לא עם הילדה המעצבנת הזאת, אבל אני כנראה אהיה בגריפינדור, כל האחים שלי היו שם, ואתה?" הוא פונה אלי.
אני אומר לו: "אני רוצה להיות בגריפינדור, אבל כל המשפחה שלי הייתה בסלית'רין, אני לא יודע באיזה בית אני אהיה, בכל אופן באיזה בית תרצה אתה להיות?" אני שואל את הארי.
"אני לא מכיר כל כך את הבתים, אז אני לא יודע, אבל נראה לי הכי טוב בגריפינדור! טוב, נראה לי הגיע הזמן להחליף בגדים, לא?"
"כן" אנחנו אומרים. החלפנו בגדים.
הדקות הבאות חלפו בשקט, אכלנו עוד קצת ממה שנשאר מהממתקים. ואז הרכבת נעצרה ונשמע קול: "הגענו להוגוורטס! אנא השאירו את המזוודות ברכבת, הם יועברו לחדרים שלכם, תלמידי השנה הראשונה ילכו להאגריד." ואז הקול משתתק.
אנחנו יורדים מהרכבת והולכים, הארי אומר: "הנה! האגריד שם!" והוא מצביע לעבר מישהו ענקי.
אני מתחיל לפחד. הארי אומר: "אני מכיר אותו! הוא שומר הקרקעות בהווגוורטס ,הוא ממש נחמד!" אני נושם אוויר ונרגע.
ואז הענק אומר: "הארי! הכול בסדר שמה? ואתה זה וויזלי, ואתה זה מאלפוי?" הוא שואל אותי.
"כן" אנחנו עונים, "זה אנחנו".
"טוב, יופי." ואז הוא אומר בקול גדול שהקפיץ כמה מתלמידי השנה הראשונה: "אתם, תלמידי השנה הראשונה לכאן! נוסעים בסירות לבית הספר!" הלכנו אחריו, אלא מה?

הפרק הקודם		הפרק הבא