ג'ורג' בלי פרד

שנת הלימודים כמעט התחילה. נשאר רק עוד יום אחד. משפחת וויזלי כבר הלכה לסמטת דיאגון כדי לקנות דברים לארבעת האחים שנוסעים השנה להוגוורטס. השנה היא השנה האחרונה של ביל, השישית של צ'ארלי והשלישית של פרסי.

גברת וויזלי כבר דיברה עם אלבוס דמבלדור, מנהל הוגוורטס, אבל השיחה לא הייתה טובה. גברת וויזלי עוד לא דיברה עם בניה התאומים.

"אמא, דיברת כבר עם דמבלדור?" ג'ורג' שאל אותה במהלך ארוחת הערב. הוא הגיש לעצמו עוד כמה תפוחי אדמה.

"תראה ג'ורג'," היא התחילה לענות לו. "זה קצת עצוב, אני יודעת, אבל הוא אמר לי שהוא לא חושב שיש משהו שאפשר לעשות."

"מה זאת אומרת?" פרד שאל. "אם ג'ורג' לא הולך להוגוורטס, אני לא הולך, לא אכפת לי מה."

"אמא, אני סקיב?" ג'ורג' שאל אותה בעצב.

"אתה לא סקיב, ג'ורג'." היא ענתה לו. "ופרד, אתה הולך להוגוורטס, כי גם ג'ורג' הולך לבית ספר."

"לאיזה?" ביל שאל.

"רשמנו את ג'ורג' למכללת דורמשטרנג."

"מה??" ג'ורג' ופרד צעקו באותה השנייה. פרד המשיך. "את רוצה להגיד לנו שאת שולחת את הבן החמישי שלך לבית הספר שבו היה גרינדלוולד?"

"להזכיר לכם שהזה-שאין-לנקוב-בשמו למד בהוגוורטס?" גברת וויזלי שאלה.

"הזה-שאין-לנקוב-בשמו למד בהוגוורטס?" רון שאל. "למה לא סיפרתם לנו?"

"כן, הוא למד בהוגוורטס." מר וויזלי הוריד את משקפיו ניקה אותם והרכיב אותם בחזרה. "הוא למד בסלית'רין, ולא סיפרנו לך ולג'יני כי רצינו שתדעו את זה בבית הספר. ככה שלא תרצו לא להשתבץ בסלית'רין."

"אבל אנחנו במשפחה הכי בוגדת דם שיש בערך." רון אמר. "אז אין סיכוי שנשתבץ בסלית'רין."

"רון, איפה למדת את המילה הזאת?" גברת וויזלי שאלה את בנה.

"יש ילד בבית הספר הקטן שקורא לי ככה כל הזמן."

"מי זה?"

"דראקו מאלפוי." רון ענה. "הוא אומר 'משפחת וויזלי הם בוגדי דם? זה מה שאבא שלי אמר'. וזה לא נעים לי בכלל."

"ג'יני ורון, תלכו לישון." גברת וויזלי הורתה לשני ילדיה הצעירים ביותר, והם עשו זאת. "ביל, צ'ארלי, פרד, פרסי, גם אתם."

"טוב אמא." צ'ארלי אמר בשם ארבעתם, והם עלו לחדריהם.

"ג'ורג', חכה רגע."

"טוב." ג'ורג' אמר.

"בשבוע הבא אני ואתה נלך להוגוורטס. מה שאמרתי על דורמשטרנג לא נכון." גברת וויזלי אמרה. "אתה לא הולך לשם. אתה תישאר פה איתי, וביום שלישי הבא אנחנו נלך לשיחה עם דמבלדור."

"ואל תדאג. אם לא תתקבל, אנחנו נשים אותך בבית ספר אחר. לא דורמשטרנג." מר וויזלי הרגיע את ג'ורג'.

"אתם בטוחים שאני לא אלך לדורמשטרנג?" ג'ורג' שאל את הוריו.

"כן. אנחנו בטוחים." שני ההורים אמרו באותו הזמן.

מאוחר יותר כשמר וגברת וויזלי הלכו לישון, הם דיברו קצת.

"את יודעת שאין לו סיכוי, נכון?" מר וויזלי אמר לאשתו.

"אני יודעת יקירי. מחר צריך לקום מוקדם. לילה טוב." גברת וויזלי אמרה.

"לילה טוב."

באותה השעה בקומה השנייה, בחדרם של התאומים ג'ורג' שכב על מיטתו אבל לא נרדם.

"גם אתה חושב על זה, נכון?" פרד שאל בלחישה. זה הפתיע את ג'ורג'. הוא חשב שאחיו ישן כבר.

"כן. אמא אומרת שבשבוע הבא אנחנו נלך להוגוורטס כדי לדבר עם דמבלדור." ג'ורג' שיתף את פרד. "אני לא חושב שאני אתקבל."

"אתה יודע שאם אתה לא מתקבל, אני אפרוש, נכון?"

"אני יודע, גרד."

"על תדאג, פורג', אני איתך תמיד. אתה לא רק אחי התאום. אתה החבר הכי טוב שלי." פרד אמר לאחיו. "ואני בטוח שהחנות בדיחות שלנו תעבוד גם אם אחד מאיצנו לא יהיה בהוגוורטס. אבל מה זה משנה. אתה עדיין הכי חשוב לי יותר מכולם בבית הזה, ובעולם הזה."

באותו הרגע ג'ורג' נרדם וכמה דקות אחריו גם פרד.

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

תגובות?😀

הפרק הקודם		הפרק הבא