שיחות- הארי פוטר

כאשר השניים התיישבו אחד מול השני בפונדק ראש החזיר, פונדקו של אברפורת', הייתה השעה מאוחרת מאוד. אחרי חצות.

התאריך היה השמיני ביוני 1997. הם עוד לא ידעו, אבל זאת הייתה השיחה האחרונה שלהם. אלבוס ידע שסופו קרוב, אז הוא החליט לדבר עם אחיו.

"שלום אלבוס. איך אני יכול לעזור לך?" אברפורת' שאל.

"רק רציתי שנדבר, אחי היקר." אלבוס ענה בכנות.

"אני אחיך היקר? אני לא רואה סיבה לכך שאני יקר בשבילך."

"תראה, אברפורת', רק רציתי לדבר עם אחי. על הכל. בעיקר עליה. על אריאנה."

"תשתוק." אברפורת' צעק. "אין לך זכות לדבר על ארי."

"אם כך, בסדר. לא נדבר עליה." אלבוס ויתר. "אבל נוכל לדבר על דברים אחרים?"

"על מה?"

"אולי על ההורים שלנו?"

"למה באמת באת לדבר איתי? הרי אימנו נפטרה לפני שנים רבות, ואבינו עוד יותר. היו לך כמעט מאה שנים לדבר איתי עליהם. למה דווקא עכשיו?"

"אני חושש שוולדמורט" אלבוס אמר. אברפורת' רעד למספר שניות. "עומד להרוג אותי, או שייתן פקודה לאחד ממשרתיו שיבואו להרוג אותי."

"אז מה? מה זה אמור לעניין אותי?! אתה רצחת את אחותנו!!" אברפורת' שוב צעק. "אתה רצחת את ארי. זאת הייתה אשמתך."

"אברפורת', הירגע. לא בטוח שאני זה שהרגתי אותה, אבל כך אני מרגיש. היה אסור לי להתיידד עם גרינדלוולד. אם לא הייתי חברו,

אולי אריאנה עוד הייתה בחיים. אבל אני סבלתי. הייתי לבד. והייתי עסוק בלטפל באחותי הקטנה, שעוד מצטערת על כך שהרגה את אמא. אתה צודק. אני רצחתי אותה. אני."

"אני שמח ששנינו מודים בזה. עכשיו לך מכאן. לך מפה ואל תחזור."

"אברפורת', אתה חייב להקשיב לי רגע."

"צא מהפונדק שלי. צא ואל תחזור."

"אברפורת', בבקשה הקשב לי. רק עוד כמה דקות. בבקשה, אחי, בבקשה." אלבוס התחנן.

"מה רצית?" אברפורת' שאל את אחיו הבכור. "למה באת לכאן? מה ניסית להשיג כשהגעת הנה? הרי ידעת שלא תוכל לשכנע אותי לסלוח לך."

"רציתי לדבר איתך, אחי, על הכל. אפילו על גרינדלוולד. וגם כדי לומר סליחה. אני לא מוסגל לחיות עם עצמי. אני כבר זקן,

והשתתפתי במספר קרבות. אני עייף. אני רוצה להגיד שלא אני יריתי את הקללה שפגעה באריאנה, אבל אני לא מסוגל.

אני בטוח שאני זה שהרגתי אותה. את אחותנו הקטנה, זאת שנשבעתי שאגן עליה. אני מרגיש אשם. הבוגארט שלי הוא

הגופה שלה. לראות אותה שוב. אני לא רוצה להאמין שאחד מאיתנו הרג אותה, אבל זה ייתכן. זה או אני, או אתה, או הוא."

"אלבוס, אתה לא יכול להאשים את עצמך." אברפורת' אמר, להפתעתו של אלבוס. "גם אני לא יודע אם אני הרגתי אותה. אני

בטוח שזה אני. אני רק רוצה לקוות שזה לא. אבל גם אם אני לא הרגתי אותה, זאת הייתה אשמתי. הייתי צריך להקשיב לך. לא

הייתי צריך להילחם נגד קוסם חזק ממני בהרבה. תודה שהצלת אותי, אלבוס. תודה."

"בבקשה אברפורת'. לחיי אריאנה." אלבוס הרים את כוסו ושתה אותה.

"לחייך, ארי."

אחרי חצי שעה של דיבורים, אלבוס חזר להוגוורטס.

תוך פחות מחודש הוא נרצח בידי סוורוס סנייפ. אברפורת' כעס שוב על אלבוס בגלל שעכשיו הוא עם משפחתהם והוא שוב השאיר אותו לבד.

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

היי

אני ממש מקווה שיאשרו לי את הפאנפיק, כי יש לי המשך.

בפרק הבא יהיו שני אנשים יותר מפתיעים. ניחושים?

אני מקווה שאהבתם. בבקשה תכתבו תגובות🙏🏻

		הפרק הבא