הארי פוטר וסודות המייסדים

פרק 1

מקום חדש לקרוא לו... בית? 

חלק א

השיר של מצנפת המיון

נקודת מבט: הארי פוטר, שנה חמישית. 

הארי נכנס לאולם הגדול יחד עם נוויל. בדרך כלל היה נמצא בשלב הזה עם רון והרמיוני, אבל בקיץ הזה הכל השתנה. וולדמורט חזר. הידיעה הזו ישבה להארי בגרון כמו עצם תקועה במהלך החודשיים האחרונים. וולדמורט חזר והמלחמה עומדת להתחיל שוב. למרות כל מה שהארי עבר בשנים האחרונות, הארי מעולם לא האמין שוולדמורט באמת יצליח לחזור. הרי, אם אתה מת, אתה נשאר מת, לא? כנראה שוולדמורט לא היה מספיק מת בשביל להישאר כזה.

העולם מאוד רצה להאמין שוולדמורט לא חזר, שהמלחמה הייתה והסתיימה. הארי הבין אותם בכל ליבו. המחשבה שהמלחמה עומדת לפרוץ שוב הייתה מפחידה מספיק גם כשכל מה שידע על המלחמה הראשונה היו משפטים ספורים פה ושם. הארי התקשה לדמיין את הקושי שחווים האנשים שנלחמו במלחמה הראשונה.

ועדיין, הסירוב של פאדג' להאמין שוולדמורט חזר לא ישנה את העובדות. האמונה שהמלחמה נגמרה לא תמנע ממנה לפרוץ שוב. הארי ידע את זה, אבל נראה שאף אחד אחר לא היה מעוניין להתעסק עם הנושא הזה.

במשך חודש שלם במהלך הקיץ, הארי היה תקוע אצל הדארסלים ללא שום מידע או הזדמנות לעזור במשהו. הכל תחת ההוראות של אלבוס דמבלדור. הארי לא היה בטוח מה היה גרוע יותר, העובדה שדמבלדור השאיר אותו לבד, להתמודד עם המוות של סדריק והחזרה של וולדמורט, או העובדה שהחברים שלו תמכו בו על פני הארי בזמן הזה.

 כמובן, אחרי המתקפה של הסוהרסנים והמשפט במשרד הקסמים, הארי מצא את עצמו במפקדה של מסדר עוף החול. בשלב הזה, כשהוא היה יחד עם כולם, הוא מצא שהוא לא מסוגל לסמוך על אף אחד מהם, לא רון והרמיוני, לא דמבלדור, ולא המסדר היקר שלו.

נוויל היה חבר שהארי הצטער שהוא לא בילה איתו יותר זמן. במהלך השנים נוויל גדל והתבגר. הארי בחיים לא היה אומר את זה לרון והרמיוני, אבל נוויל היה אדם שהיה להארי הרבה יותר נעים בחברתו. מעולם, במשך כל ארבע השנים שהארי הכיר את נוויל, הוא לא הרגיש שהאחר שופט אותו.

כולם נכנסו לאולם הגדול, לקראת תחילת המשתה. הארי התיישב בשולחן גריפינדור אשר היה השמאלי ביותר. לצידו היו האפלפאף, רייבנקלו, ולבסוף בצד הימני - סלית'רין.

התקרה של האולם הגדול שיקפה את השמיים שמעל, אשר היו נקיים ומלאי כוכבים. האולם הואר בנרות שריחפו מעל לשולחנות, ובדרך פלאית כלשהי לא טפטפו שעווה. רחש דיבורים נשמע ברחבי האולם, כאשר כל אחד החל לברך את חבריו לשלום, ולהשוות הרפתקאות מן הקיץ. מדדי פעם נשמעה צעקה ברחבי האולם, כאשר אחד הילדים איתר חבר בקצה השני של האולם, או מישהו סיפר בדיחה מצחיקה שגרמה לקולות צחוק למלא את האולם.

בכל מקום שבו הארי עבר, הוא שמע התלחשויות מסביבו. בכל פעם, הוא נזכר בכתבות שפרסם הנביא היומי במהלך החודשיים האחרונים, עליו ועל דמבלדור. עכשיו שדמבלדור החל להתעלם ממנו גם כן... הארי הצטמרר. מצבו לא היה טוב.

הכל נראה כל כך מוכר, כל כך דומה לכפי שהיה בכל שנה קודמת אך הפעם היה משהו באוויר שלא היה שם קודם. מבט מהיר ברחבי האולם הבהיר להארי שהוא ככל הנראה היחיד שמרגיש את ההבדל. 

רון והרמיוני התיישבו מולו ומול נוויל, כמה דקות אחרי שהם נכנסו לאולם. לרון היו שקיות מתחת לעיניים, והוא התיישב בשקט בשולחן. הוא העיף מבט קצר אל הארי, ואז אל הרמיוני, ופתח בשיחה שקטה עם שיימוס ודין שישבו לשמאלו. הרמיוני לא הפסיקה להתעסק עם האצבעות שלה, עם הקצה של הגלימה, קצוות השיער שלה, ולא הסתכלה על הארי אפילו לרגע.

הארי בקושי הצליח להדחיק אנחה. בשלב הזה, הוא כבר לא ידע מה הוא צריך לעשות כדי להבהיר להם שהוא לא מעוניין לדבר איתם. הוא עדיין לא שכח את הרגע שבו הם דרשו ממנו להתנצל כלפי דמבלדור כשהוא צעק עליו על כך שהוא מסרב לומר לו יותר ממילים ספורות.  

עם זאת, לפני שהשלושה הספיקו לפתוח בוויכוח העשירי לפחות, בשבוע האחרון, מקגונגל נכנסה עם התלמידים החדשים. הילדים בני האחת עשרה נראו קטנים מן הרגיל. חלקם רעדו קלות ואחרים הצביעו אל עבר התקרה והתלחששו בניהם.

הארי העיף מבט בשולחן הפרופסורים, וקפא בהלם. האגריד היה חסר, ובמקומו ישבה פרופסור גרבלי-פלאנק. בצד השני של השולחן, ישבה אישה קטנה, לבושה בוורוד שהייתה הרבה יותר מדי מוכרת להארי. רגע לאחר מכן הוא נזכר שראה אותה בשימוע שהיה לו במשרד הקסמים – שמה היה דולורס אמברידג'.

מה מישהי בכירה במשרד הקסמים עושה בהוגוורטס? להארי הייתה תחושה רעה לגבי זה.

תלמידי השנה הראשונה הגיעו אל קדמת האולם, וכל האולם השתתק לקראת השיר של מצנפת המיון.

בזמנים העתיקים, כאשר הייתה עוד חדשה והוגוורטס רק נולדה
ארבעה חברים החליטו יחדיו, לעמוד ולבנות מחדש, מקום ללמד את הדורות הבאים
אמרו הם כבר מן ההתחלה, בית הספר החדש, יהיה עוד לאגדה
עם זאת, טעויות נעשו בין ארבעה חברים, אותם המייסדים

טעויות מעטות, אך גדולות כהרים אשר הלכו וגדלו במהלך השנים
דורות רבים עיוותו את התפיסות, ולא התאימו אותן אל התקופות המשתנות
ארבעת הבתים, המשיכו והחמירו את התוצאות למעשים אשר החלו את דרכם לפני עידנים
כך פערים נוצרו, והכיוונים התהפכו, ולבסוף נותרנו עם שקרים יפים ואמיתות מכוערות

בימים הקדומים בהם הקסם היה פראי כפי שהיה זר,
החליטה רייבנקלו לתת מקום למהירי החשיבה, היצירתיים שבחבורה.
האפלפאף בחרה בתלמידים הכריזמטיים שליבם נמצא במקום הנכון.
סלית'רין העדיף את הזהירים, נחושי הדעת ובעלי הנפש החזקה.
גריפינדור בחר באמיצים ובנמהרים אשר לצרות היה להם כישרון

כך הארבעה יצרו עולם ומלואו, בו לכל אחד היה מקום, אשר לא היה מקומו של האחר
עם השנים אבדה המהות של בית הספר, כמקום שליו בו יש מקום לכל אחד
והפך לשיח ורדים בו לאף אחד אסור לזוז ממקומו המיועד.
עזבנו מאחור ערכים של קבלה ואומץ, והחלפנו אותם בפחד ובמלחמה

בפעם הראשונה, מזה שנים רבות, עומדים תלמידי בית הספר כולם להתמיין
בפעם הראשונה או השנייה, כאשר ההחלטה תהיה לפי המקום בו יגדל הסיכוי להצלחה
התלמידים הוותיקים ימצאו מקומות חדשים, טובים מהקודמים, תוכלו זאת לדמיין?
אף בית לא רע מהאחר, אך ההתאמה הנכונה היא היחידה שתאפשר שמחה

בקשה אחרונה לי אליכם,
ילדים אשר בקרוב תהיו ללוחמים,
שימו לב למי שסביבכם,
היו נאמנים ואמיתיים לעצמכם ולאחרים

החיים עשויים להיות אכזריים,
תחשבו פעמיים עכשיו, ותמיד
שנאה היא אחד המלווים הגרועים
אמצו מלווה לא בשביל העבר, אלא לעתיד

הארי היה בהלם. בפעם הראשונה גריפינדור לא נשמע כמו מקום שבו אחד ירצה להיות, בעוד שסלית'רין נראה כמקום לא רע בכלל. לאחר רגע של מחשבה, הארי מצא את עצמו תוהה האם זה כל מה שהיה לגריפינדור להציע, מקום לעשות צרות בשביל מי שלא חושש מהשלכות?

"אתם חושבים שזה אומר שכולנו עומדים לעבור מיון מחדש?" שאלה הרמיוני. הארי נזכר בהצהרה הנוספת של המצנפת - כולם יעברו מיון, וההחלטה לאן ישתייכו תהיה לפי הסיכוי שלהם להצליח... להצליח במה? מי מחליט מהי הצלחה במקרה הזה?

להארי הייתה תחושה רעה בנושא. בפעם הראשונה הצליח להימנע מלהגיע לסלית'רין בעור שיניו, כאשר המצנפת הקשיבה לבקשתו. עם זאת, כעת, נשמע כאילו לא תהיה לו ברירה. אם היה יודע זאת בשנה הראשונה שלו, אולי היה עדיף אילו היה מתחיל את לימודיו בסלית'רין, וכך לא היה מוצא את עצמו נשנא על ידי מרבית הבית.

קול קטן של תקווה התעורר בראשו. הוא השתנה מאז השנה הראשונה, ואף אחד לא יכול היה לומר שהוא לא גריפינדורי לחלוטין. הוא היה אמיץ, מטופש, מצא המון צרות, וכך הוא אפילו מתאים להגדרה החדשה של מצנפת המיון לבית שלהם.

עם זאת, האבן שנתקעה להארי בגרון לא השתחררה.

מקגונגל נעמדה בחזית הבימה שעליה עמד שולחן המורים, וכל האולם דמם.

"כעת, לפני שנתחיל במיון השנה הראשונה שלנו, ארצה להבהיר נקודה שהעלתה מצנפת המיון - התלמידים מכלל הבתים, בכל השנים, עומדים לעבור מיון מחדש הלילה." הצהירה מקגונגל. קולות תדהמה נשמעו ברחבי האולם, אך מקגונגל המשיכה מבלי לעצור. "את המיון של התלמידים הוותיקים יותר נבצע במהלך הסעודה. אתם עומדים להתמיין מהשנים הנמוכות לשנים הגבוהות, בית לאחר בית, מימין לשמאל. לאחר ששנה שלמה תתמיין מחדש, התלמידים שישתייכו לבתים חדשים יתבקשו לעבור לשבת עם הבית החדש שלהם."

וכך החל המיון של השנה הראשונה. בזמן שהוקראו השמות, התלמידים מהשנים הבוגרות יותר התלחששו בניהם בניסיון לעכל את הרעיון.

"הארי! בואו ניפגש מחר אם שלושתנו לא נישאר בגריפינדור." לחשה הרמיוני.

"בסדר," הסכים הארי. למרות כל מה שקרה בקיץ האחרון, וכל האכזבה שהרגיש כלפיהם, הארי מצא את עצמו לא מוכן לוותר על כל קשר איתם. הוא ידע שיש סיכוי לא נמוך שרון והרמיוני לא ירצו לדבר איתו אחרי שימוין לסלית'רין (אם זה באמת מה שיקרה, הזכיר לעצמו). בכל זאת, במקרה שהמצב בניהם לא ישתפר, הוא תמיד יכול להפסיק את הקשר איתם. עם זאת, לתקן קשר מקולקל קשה הרבה יותר.

לבסוף, כל השנה הראשונה סיימה להתמיין, וגריפינדור מצאו את עצמם עם שבעה חברים חדשים – ארבעה בנים ושלוש בנות. עם זאת, כולם ידעו שזו רק ההתחלה.

		הפרק הבא