המייסדים

היי

אז

זה הפאנפיק הראשון שלי

תיהנו

או שלא

אני מקווה שכן

בתקווה שיאשרו ׳_׳

נ״ב: מוזמנים לתת הערות בונות(:

____

רוונה מתהפכת במיטתה, מזיעה ורועדת, ידיה תופסות באלימות בסדינים, ומפיה יוצאות זעקות חנוקות שבקושי נשמעות.

היא פותחת את עיניה הכחולות המחשמלות בבת אחת, מקיצה מהחלום המרושע שחלמה.

מתנשפת, היא מזיזה קווצות של שיער שחור דביק מזיעה ממצחה.

היא נשארת במיטה עוד כמה דקות, נושמת עמוק, מנסה להירגע.

היא לא זכרה בדיוק את החלום, היא רק זכרה דמות, דמות מצומקת, יושבת על כיסא נדנדה, ושרה שיר בשפה בלתי מזוהה.

בידיה הייתה תינוקת קטנה, ואז נשמעו דפיקות על הדלת, ואז פרצו אל הבית הקטן אנשים...

ובשלב זה רוונה התעוררה.

רוונה בלעה רוק, מבינה שלא תצליח לחזור להירדם, וקמה לאט מן המיטה, מניחה את רגליה היחפות על רצפת השיש הקרירה.

היא הלכה אל הדלת ואחזה ביד חיוורת ורועדת בידית, מסובבת ופותחת אותה, ויוצאת אל המסדרון הארוך והאפל.

היא הלכה לאורך המסדרון, מגיעה לגרם מדרגות לולייני ויורדת בו לאט, ממשיכה לנשום ולנשוף.

לבסוף היא מגיעה אל דלתות הזכוכית הגדולות אליהן חפצה להגיע, ופותחת אותן לרווחה, האוויר המתוק והקפוא של ליל החורף מכה בה.

היא נושמת לקרבה את האוויר, כמו מחזירה לעצמה את רוח החיים, ולאחר מכן פוסעת אל הגן, כפות רגליה פוגשות בדשא הרך.

היא מהלכת לאורך הגן, לא בטוחה לאן היא הולכת, ולבסוף מתיישבת על ספסל אבן קטן, מגולף בדמויות נשרים.

היא עוצמת עיניים, ונותנת ללילה השקט ולאוויר הצח להרגיע אותה אט אט.

״הו״ היא שומעת, ופוקחת במהירות את עיניה, מוצאת את עצמה מול גבר גבוה וחסון, שזקנו ושיערו האדמוניים פרועים מהרוח, והוא לבוש בחלוק זהוב.

״אני מתנצל, לא ידעתי שמישהו יהיה פה, אני אלך.״ מחייך באשמה הזר.

״לא, זה בסדר, הגן הזה לא רק שלי, אתה יכול להישאר, אני לא אפריע.״ חייכה רוונה.

״או, אוקיי, תודה רבה.״ מתיישב האיש למרגלות הספסל הקטן.

רוונה בוהה בו כמה רגעים בזמן שהוא נושם את האוויר הצח, מנסה לפענח מי הוא.

״אתה אחד מהלוחמים, נכון?״ מצמצמת רוונה את עיניה.

האיש מסתכל אליה חזרה, ורוונה בוהה אל תוך עיניו החומות.

הוא מהנהן, מחייך אליה, והיא משלבת את זרועותיה.

״אז אתה לא אמור להתכונן לקרב שאתם יוצאים אליו מחר? מה אתה עושה פה?״

״ככה אני מתכונן, אני נושם את האוויר הזה עוד פעם אחת, בתקווה שתהיה לי האפשרות לנשום אותו שוב. ובמקרה שלי, תהיה.״ השתחצן מעט הבחור, אבל בטוב טעם.

״ובכן, אני מקווה שאתה צודק. אז להתראות עד הפעם הבאה, אדון...״ 

״גודריק. גודריק גריפינדור. וזה אומר שתהיה פעם הבאה?״

״אולי״ מחייכת רוונה, ומסיטה את שיערה השחור והמשיי אל מעבר לכתפה.

״אה, ואני רוונה. רייבנקלו.״ הביטה בו עוד פעם אחת אחרונה, וצעדה חזרה אל האכסנייה הגדולה שבה התגוררה עד נשף אמצע החורף.

____
טוב ובכן השאר יתברר בפרקים הבאים אני מניחה תתעלמו מהשיפ הכי צפוי בעולם הזה תודה 

		הפרק הבא