היומן של פטוניה דרסלי

התחלתי לכתוב יומן. 

כן, גם בגילי המופלג. 

הזכרונות עולים וצפים. 

המחנק בגרון . 

להיזכר בלילי . 

החברה הכי טובה. האחות  הכי טובה. 

השיער הכתום- מהמם שלה בריח שמפו קוקוס, 

העיניים הירוקות המכילות שלה, 

הגוף הגמיש, המתנועע תמידית. 

אני מתגעגעת לקול החופר שלה, לנאומים הארוכים-ולא-תמיד-מעניינים. 

היא הייתה יכולה להמשיך להיות שלי, 

אם לא ה"סו" הזה. 

ואם לא ג'יימס . 

והוגוורטס ודמבלדור. 

אני מודה עכשיו, תמיד קינאתי בהם, אולי בגלל זה קראתי להם מופרעים .

אבל אם היא לא הייתה מכשפה. היא לא הייתה מתה.

אבל הזכרונות עולים עכשיו. 

העיניים הירוקות של הארי מזכירות לי אותה .

יותר מדיי . 

אולי בגלל זה אני לא מתייחסת אליו כמו שצריך. 

הוא מזכיר לי יותר מדי אותם , את שניהם. 

זהו. 

אמרתי הכל. 

אני לא יכולה לישון אבל בכל זאת 

לילה טוב