הארי פוטר ומחולל הזמן

פרק 1

המלחמה נגמרה, עשן התאבך מחלק מההריסות. בתוך מה שהיה פעם חלק מהמדשאות של הוגוורטס עמד הארי פוטר, מיוזע ומדמם מכמה שריטות שטחיות. חבריו הטובים ביותר, רון וויזלי והרמיוני גריינג'ר ניגשו אליו ונעמדו משני צדדיו. מבלי להביט מאחוריו, הארי ידע שבתוך האולם הגדול נמצאות הגופות. הוא ידע שהוויזלים בוכים מעל גופו חסר החיים של פרד. הוא ידע על עוד גופות, עוד מתים. "יותר מדי." הוא לוחש. הרמיוני הבינה מיד למה הוא מתכוון וקיוותה שלרון יש מספיק טקט כדי לא לשאול אבל רון שתק, הוא לא הוציא מילה מהפה בדקות האחרונות.

הארי הרגיש אשמה רובצת על כתפיו, חונקת אותו כמו צעיף עבה שכרוך סביב פניו. דמעה זלגה מעינו, משאירה פס באבק על לחיו. הוא חשב על כל הקורבנות שהוקרבו למענו. סדריק, סיריוס, דמבלדור,מודי, רמוס, טונקס, דובי, סנייפ, פרד, קולין, לבנדר. הארי חשב על סיריוס. פניו הנאות של סנדקו ניבטו אליו מתוך ראשו. אם רק היה כאן היה אומר להארי שזו לא אשמתו. אבל הוא לא כאן, הוא מת, חשב הארי במרירות.

הוא נזכר שהרמיוני והוא פרצו לחדרו של הפרופסור פליטיק ועזרו לסיריוס לברוח על גבו של בקביק. מחשבותיו נדדו והוא נזכר שהרמיוני דחפה אותו לארון והסבירה לו מה זה מחולל זמן. "מחולל זמן!" הוא קרא. נשמתם של רון והרמיוני פרחה. הם לא ציפו שהארי יפצה את פיו לאחר הדקות הארוכות של השתיקה המעיקה.

"מה?" שאל רון בבלבול.

"למה אתה מתכוון, הארי?" שאלה הרמיוני.

"מחולל זמן" חזר ןאמר ובתגובה למבטים המבולבלים שקיבל, הסביר "אם יהיה לנו מחולל זמן נוכל להחזיר את כולם לחיים." אמר.

"זה לא אפשרי." טענה הרמיוני.

"למה לא בעצם?" שאל רון

 "כי זה מסוכן מדי, זה למה! איך בדיוק נחזיר אותם?!"

"אני יודע" אמר הארי "נוכל ללכוד את פטיגרו. ככה סיריוס לא יצטרך להתחבא וגם וולדמורט לא יחזור!"

"נו זה נשמע מעולה, פרד יחזור לחיים!" התלהב רון.

הרמיוני ציננה את ההתלהבות של רון, "זה מסוכן להתעסק בזמן. במיוחד כשמדובר בשנים ועוד יותר כשאתה מדבר על זמן שבו יש אותנו כבר פעמיים!" הרמיוני אמרה במחאה "וחוץ מזה, אין לנו מחולל זמן." הוסיפה.

היי, זה פאנפיק ראשון שאני כותבת לבד.

אשמח לתגובות/ת"ב

תהנו❤❤❤

		הפרק הבא