הפעם השניה

המשפחה בהרכב חסר ישבה ב'מחילה' לאחר ארוחת ערב שקטה במיוחד, דיבורים ומלמולים נשמעו בחלל הסלון הקטן ומדי פעם שתיקה מעיקה שררה בין בני משפחת וויזלי. מותו של פרד לפני חודשיים עוד היה טרי כל כך. פתאום נשמעו דפיקות בדלת ורון גרר את עצמו לפתוח. הארי והרמיוני עמדו בפתח ולמרות שראה את הרמיוני לפחות שלוש פעמים בשבוע ליבו החסיר פעימה. עיניה חיפשו את עיניו ומבט מנחם ליווה את פניה, היא נגשה אליו וחיבקה אותו והארי טפח על שכמו ונכנס אל הסלון. רון התעכב עוד דקה בחיבוק אבל התנתק מהרמיוני בצער כדי לא למשוך תשומת לב מיותרת. מאז הנשיקה שחלקו ממש לפני מותו של פרד הם לא היו לבד ורון לא היה בטוח שהנשיקה הזו לא היתה תוצאה של פחד וחשש מצידה של הרמיוני ושמבחינתה אולי זה היה חד פעמי לגמרי. מהצד שלו הוא דווקא היה בטוח מאוד שהוא רוצה עוד מזה ,והרבה.
הרמיוני אחזה בידו ולחצה אותה לשניה לפני שהתרחקה ממנו והתקדמה גם היא לכיוון הסלון הצפוף.
כשגם ביל ופלר הגיעו גברת וויזלי הגישה עוגיות ופירות והם ישבו מעל שעתיים בסלון ומדי פעם הזכירו דברים שפרד היה אומר, כפי שעשו כמעט כל ערב בחודשיים שחלפו.
"תשארו אצלנו הלילה הרמיוני והארי? מחר אנחנו נוסעים למשרד הקסמים לסידורים אבל יש זמן לארוחת בוקר חגיגית לכבוד יום ההולדת של הארי."
"בטח! תודה גברת וויזלי" הארי חייך והגניב מבט לעבר ג'יני. הרמיוני הנהנה בראשה בתודה. "אצטרך רק לקפוץ הביתה להביא כמה דברים" היא הוסיפה בשקט. "מצוין, רון יעזור לך, צאו כבר עכשיו ואני וג'יני נכין את המיטות"
הרמיוני קמה ממקומה ורון מיהר אחריה. הם יצאו מגבולות חצר המחילה, לאזור ממנו ניתן להתעתק. רון מעולם לא ביקר בבית של הרמיוני וידע שגם רוב התקופה האחרונה היא בקושי בילתה שם כי עדין לא נסעה להחזיר להוריה את הזכרון. היא חיכתה שכל סימני הקרב יעלמו מגופה ושהעצב יעלם מעט מעיניה. למרות שידעה שלנצח תהיה עצובה על כל האנשים שאיבדו. היא שיתפה אותו ואת הארי בכל זה בערב אחד במחילה כשישבו שלושתם עם כוס ברצפת שצ'ארלי הביא. מכיוון שלא ידע להיכן עליו להתעתק הרמיוני אחזה בידו בחוזקה והם התעתקו יחד לכניסה לביתה. הבית היה פשוט ומוגלגי לגמרי, לא שרון ציפה למשהו אחר. הם נכנסו פנימה, הבית היה חשוך, הרמיוני הניפה את שרביטה ואורות אקראיים נדלקו.
"אני צריכה כמה בגדים ומברשת שיניים, תעלה איתי?" שאלה
"כן בטח, אני סקרן לראות את החדר שלך"
היא הובילה אותו במעלה המדרגות אל הקומה השניה והם נכנסו לחדרה. עמד בו ריח ברור של קלף וספרים. הרמיוני הדליקה אור קטן בקיר והדבר הראשון שנגלה לעיניו היתה ספריה ענקית בקיר הגדול מול הדלת, מלאה בספרים עד התקרה. עיניו נפערו לנוכח העובדה שמתישהו היה לה זמן לקרוא את כל זה ככל הנראה.
"חשבת שתראה פה פוסטרים של להקות רוק על הקירות?" היא צחקקה למראה מבטו המופתע
"ברור שלא, הכי מתאים לך הרמיוני " הוא חייך אליה. היא חייכה אליו בחזרה ולרגע הם פשוט עמדו שם באמצע החדר וחייכו זה לזה. פתאום הרמיוני השפילה את מבטה ונשכה את שפתה במבוכה וזה גרם לרון שוב להחסיר פעימה, היא היתה יפהפיה בעיניו. הוא רצה לומר לה את זה אבל לא ידע איך היא תקבל את זה ובלית ברירה המשיך לשתוק. הרמיוני הסתובבה אל ארון הבגדים ופתחה אותו. היא הוציאה כמה בגדים והניחה על המיטה, רון ראה גם גלימות ואת המדים של הוגוורטס מסודרים בארון וליבו נצבט בגעגוע לימי הלימודים שלא סיימו.
"כבר חוזרת" הרמיוני הפטירה לעברו ויצאה מן החדר. רון התיישב על המיטה שלה ויכל להריח את הרמיוני ממצעי המיטה. הוא אהב את הריח שלה והתמלא דחף עז לחבק אותה חזק ולא לעזוב לעולם. הוא הביט סביבו, על השידה ליד מיטתה היתה תמונה שלו ושל הארי עם הרמיוני בשנתם הרביעית, היא צולמה בהוגסמיד, הרמיוני שבתמונה הניחה יד על כתפו של רון ושלושתם חייכו. הוא הביט בפני דמותו בתמונה ולרגע היא הציצה על הרמיוני, במבט שללא ספק נראה מאוהב מעל הראש. הוא הביט בקירות החדר, הם היו חשופים, להרמיוני לא היו כמעט תמרוקים ודברים נשיים בחדרה. לבסוף נחו עיניו על ערימת הבגדים הקטנה שעל המיטה, בראש הערימה היו תחתונים קטנים ועדינים בצבע תכלת. בשלב זה רון נאלץ לעצום את עיניו ולרסן את המחשבות שהתרוצצו בראשו. מאז הנשיקה שלהם הוא חשב על הרמיוני אפילו יותר, ומחשבותיו נדדו ברוב הפעמים למקומות שהוא לא העז להודות בהם אפילו בפני הארי.
"רון, הכל בסדר?" שאלה הרמיוני בקול מבוהל. הוא אפילו לא שם לב שהיא חזרה. ראשו בין ידיו המונחות על ברכיו ועיניו עצומות, הוא הבין למה היא דאגה לו.
"כן, הכל מצוין" הוא הזדקף במהירות "הבאת מה שהיית צריכה?" היא נופפה בתיק הרחצה שאחזה והוסיפה אותו לערימה. בהינף שרביט היא זימנה תיק גב קטן ודחפה לתוכו את הכל. הוא הביט בה כשעשתה זאת.
"אני מוכנה" היא הכריזה וקלטה את מבטו המהורהר "רון... בטוח שהכל בסדר?"
"כן, כן.. זה פשוט ש-" הוא נעצר. מה הוא אמור לומר? שהוא לא יכול להוציא אותה מראשו? שהוא משתגע מרוב רצון לגעת בה? שהוא היה מצמיד אותה כאן ועכשיו למיטה שלה וחוקר כל חלק בה?
"פשוט מה?" הרמיוני התיישבה על המיטה לצידו והביטה בו ישר לתוך עיניו.
'הגיע הזמן להוציא את זה, עכשיו או לעולם לא' חשב. הוא נשם עמוק וענה בקול מהוסס "אני לא יכול להפסיק לחשוב על הנשיקה שלנו ואם היתה לה משמעות בשבילך..." היא לא נראתה מופתעת.
"בטח רון! ברור שהיתה לה משמעות! אני כל כך שמחה שאתה רוצה לדבר על זה, כי גם אני לא ידעתי איך אתה מרגיש ועם כל מה שקרה עם פרד והשאר אם בכלל כדאי לי לדבר איתך על זה וגם כמובן תהיתי -כלומר, אשמח לדעת אם היית רוצה נגיד- נניח- לעשות את זה שוב..." שטף דיבורה דעך ורון לא התאפק וצחוק הקלה נפלט משפתיו.
"הרמיוני," הוא הפנה אליה את גופו והניח את ידיו על ידיה "אני ממש ממש רוצה לעשות את זה שוב"
היא חייכה והוא רכן כלפיה והצמיד את שפתיו אל שפתיה. כנראה שבזמן המלחמה הוא ממש לא שם לב לטעם המתוק שלה, לרוך של שפתיה. הנשיקה הזו היתה איטית, ללא לחץ וללא צופים מהצד. היא פתחה מעט את שפתיה והוא ניצל את זה כדי להחדיר את לשונו אל פיה החם גורם לנשימותיה להתקצר. ידיו שהיו עד עכשיו על ידיה עברו אל גבה והיא הניחה את ידיה על ברכיו. הוא העמיק והאיץ את הנשיקה והיא לא נשארה חייבת וליקקה את שפתיו מחדירה גם היא את לשונה אל פיו. ידיה טיפסו במעלה ירכיו וככל שידיה התקדמו כך עלה הלחץ במכנסיו. הוא לא ידע איך היא תגיב אם ידיה יעלו עוד ויגעו באיברו מבעד למכנס והחשש מפני זה גרם לו להפסיק את נשיקתם. היא הופתעה והוא נעמד ומשך אותה לעמידה. "אני לא רוצה שאמא תדאג לנו..." שיקר.
"אתה צודק. כדאי שנחזור." מבטה הביע אכזבה. היא נטלה את התיק על כתפה והתקדמה לעבר הדלת הסגורה.
"חכי שניה, הרמיוני, את נראית מאוכזבת, לא התכוונתי, זאת היתה נשיקה מטורפת. לא הפסקתי כי זה הספיק לי. ההפך..."
"אז מה קרה?" היא הסתובבה אליו כשכבר היתה ממש קרובה לדלת.
"סליחה , אני מניח שנלחצתי קצת..." מבטה התרכך. "אין לך ממה רון, זאת אני, אתה מכיר אותי טוב, הכל מאחורינו, יש לנו עכשיו זמן לעצמנו. כלומר, אם אתה מעוניין ב'אנחנו' הזה"
רון הנהן במרץ. " מאוד מעוניין" הוא אישר והתקרב אליה תוך כדי. "אני פשוט לא יודע עד כמה את מעוניינת" הוא הניח את ידיו על מותניה והיא זרקה את התיק על הרצפה לידה, התרוממה על קצות אצבעותיה , הניחה את ידיה על עורפו ולחשה לו "הכי מעוניינת שיש" מבחינתו היא אישרה לו כרגע את כל מה שחלם עליו. הוא שוב לא התאפק והתנפל עליה בשנית, הוא נישק אותה חזק, התשוקה שבערה בו כלפיה עלתה על גדותיה, היא מעדה לאחור, גבה נתקל בדלת שמאחוריה. הוא אחז בה היטב ולא נתן לה לפול. הוא הצמיד את גופו אל גופה, מפציר בעצמו לסלק את המבוכה. הוא הרגיש את קימורי גופה תחת ידיו ואת החזה שלה צמוד לחזהו. הם נשענו על הדלת הסגורה, לא מפסיקים לרגע את הנשיקה. הוא הצמיד את אגנו לגופה וידע שהיא יכולה לחוש את איברו חוזר לזקפה גם עם הבדים החוצצים בניהם. היא נאנחה קלות אך לא הרפתה משפתיו. ידיה גלשו אל גבו, יורדות אט אט עד שהגיעו אל ישבנו, היא לחצה אותו חזק יותר אל גופה והפעם היה תורו להאנח. פתאום היא הדפה אותו קלות ואמרה בקריצה "פתאום אמא שלך פחות מטרידה אותך..." "את צודקת, כמו תמיד" הוא התכופף לנשק את צווארה וידיו עלו ממותניה אל בטנה ואל תחתית בית החזה שלה. "נראה לי שגם אם אמא שלי תשלח לי צרחן באמצע היום בסמטת דיאגון אני לא חוזר הביתה עכשיו"
היא חייכה אליו שוב, מבטה הקרין חום ותשוקה. "את כל כך יפה, אמרתי לך את זה פעם?" "האמת שלא" היא ענתה. "וזה באמת לא בסדר."
"את שוב צודקת. את יפה, יפהפיה, הכי יפה שיש. אני אוהב אותך". עיניה נפערו "באמת? כלומר, וואו. רון, גם אני אוהבת אותך. כל כך הרבה זמן למעשה". בפעם המי יודע כמה היום, רון לא התאפק והרים אותה. ציוץ הפתעה נפלט מפיה בזמן שנשא אותה חזרה אל המיטה, הוא השכיב אותה בעדינות על המיטה אבל היא משכה אותו בחולצה והוא נשכב מעליה, נתמך בידיו וברכיו במזרון, גופה כבר לא צמוד לשלו. הוא רכן קדימה וחידש את הנשיקה והפעם הרגיש איך גם היא זורקת את המציאות לצד ונותנת לעצמה לשקוע בסיטואציה שהם נמצאים בה. היא משכה אותו שוב אליה והוא נענה וכיסה את גופה הקטן בגופו, מקווה שהוא לא מועך אותה לגמרי, לא היה נראה שזה מפריע לה במיוחד, היא נשקה את צווארו ואת פניו ואוזניו, ידיה חופרות בשערותיו. הוא הרגיש שהוא יכול לעוף בלי מטאטא מרוב תענוג. אחרי כמה דקות הרמיוני התנשמה בכבדות והוא חשש שהוא מוחץ אותה אז הזיז את גופו לצד ימין שלה והחל לנשק את צווארה ולסתה, עורה היה רך חלק ונעים כל כך למגע שפתיו וידיו. הריח שלה הטריף אותו. הוא ליטף את ירכה השמאלית וגם דרך הג'ינס שלבשה יכל להרגיש את קימורי גופה העדינים. היא הניחה את כף ידה הקטנה על כף ידו ומשכה אותה כלפי מעלה. מניחה אותה בדיוק על השד השמאלי שלה. נשימתו נעתקה והוא החל להזיע אבל במקום לקפוא במקום כפי שחשב שיקרה כשדמיין זאת פעמים רבות בעבר הוא ליטף ולחץ בעדינות והיא נאנחה. הוא עזב את החזה שלה רק כדי להכניס את ידו תחת חולצתה ולחזור לאותו מקום בדיוק כשרק החזיה מפריעה לו כרגע. הוא זיגזג בין ליטוף של שד ימין לשד שמאל... אך הוא רצה לראות אותם בלי החולצה. הוא התלבט לרגע אם לבקש זאת ממנה והחליט לחיוב. "הרמיוני" קולו נשמע לו זר, צרוד משהו. "את מרשה לי לראות אותך בלי חולצה?" היא הנהנה קלות והתיישבה במיטה. "אבל רק אם זה הדדי" היא הוסיפה. רון לא היסס לרגע, הרים את ידיו, קילף את חולצתו מעליו, וזרק אותה לרצפה. היא ליטפה את חזהו וזרועותיו אבל לא שכחה את מה שהבטיחה... ידיה נחו לרגע על החלק התחתון של חולצתה אבל אז היא שינתה את דעתה והזיזה את ידיה לצדי גופה. "רוצה..?" שאלה והחוותה בידה על גופה. "תהיי בטוחה שכן" הוא נהם והרים את חולצתה מעבר לראשה. שדיה החבוקים בחזיה לבנה היו המראה הכי מלהיב שראה זה זמן רב, הוא חש את איברו מתקשה עוד יותר. הוא התקרב אליה ונישק את בית החזה שלה, יורד מטה יותר ויותר ומפשיל מעט את החזיה כך שכמעט הגיע עם לשונו לפטמתה. הוא לא ידע שליבו יכול לדפוק במהירות כזו אך זה לא עצר בעדו, ידיו גיששו מאחורי גבה והוא מצא את קרס החזיה. לאחר התעסקות של כחצי דקה ועם מעט עזרה ממנה, החזיה הצטרפה לשאר הביגוד ברצפה. הוא בהה בה לרגע, החזה שלה היה מושלם בעיניו, לא גדול מדי ולא קטן מדי, הוא עיסה את שדיה בידיו ואז דחף אותה בעדינות לשכיבה, העביר ברך אחת מעל אגנה והחל לנשק וללקק את כל פלג גופה העליון. כשהגיע לפטמתה הימנית היא גנחה ואמרה "אוי אלוהים רון..." האמירה הזו העבירה בו רטט פנימי שלא הרגיש מעולם. הוא הנמיך את גופו ולחץ את אגנו אל אגנה חזהו החשוף נמחץ אל שדיה הרכים והיא החלה לנוע תחתיו. הוא עצם את עיניו, החיכוך של גופה בגופו היה מגרה כל כך שהוא האמין שהוא יגמור תוך שתי דקות אם לא פחות. "וואו הרמיוני, אל תפסיקי" היא הגבירה את קצב התנועה. ממש לפני שהרגיש את האורגזמה מגיעה היא עצרה. היא הדפה אותו הצידה בעדינות כך שעכשיו הוא שכב על המזרן על גבו. היא התיישבה על ירכיו וידיה ליטפו את גופו. בחודשיים האחרונים הוא רץ הרבה , זה עזר לו לשכוח הכל, בסוף כל ריצה הוסיף שכיבות שמיכה במספר הולך ועולה. הוא ידע שזה היה שווה את המאמץ כשהרמיוני עברה באצבעותיה העדינות על בטנו החטובה. היא חייכה לעצמה "אני רואה שאתה מוצא גם זמן לתעל את כל האוכל שאתה אוכל לטובת בניית שריר" היא חצי חייכה לעצמה.
"זה עוזר לי להדחיק הכל" התנצל ללא צורך
"יפה, סך הכל זה משתלם."
" אני צריך לעבוד קשה בשביל זה, הגוף שלך לעומת זאת, מושלם כמו שהוא " הוא העביר מבט על שדיה החשופים מולו וידיו מחצו מעט את ירכיה.
היא הורידה את ידיה מטה וליטפה את איברו. עיניו הצטעפו מרוב גירוי. הוא נשם עמוק כשחש את אצבעותיה פותחות את הכפתור ואחר כך את הרוכסן של הג'ינס שלו. היא התרוממה ממנו והתיישבה לצידו כדי למשוך את מכנסיו מטה. זקפתו בולטת מבעד לתחתוני הבוקסר שלו. טיפת נוזל כבר הכתימה אותם. הוא הביט בפניה של הרמיוני והיא נראתה מרוצה מאוד. זה העלה את הבטחון שלו שלא היה מצטיין בדרך כלל. הוא התיישב לצידה.
"תורך" הוא אמר לה וכשהיא אישרה לו בחיוך את המהלך הבא הוא פתח את הרוכסן של הג'ינס שלה והיא התרוממה על ברכיה כדי שיוכל להוריד אותם עד לשם ואחכ התיישבה על הישבן והוא משך את מכנסיה לחלוטין. היא נשארה בתחתונים מכותנה בצבע ורוד מעט דהוי, רגליה על ירכיו. רגליה היו רזות בדיוק במידה שאהב, אמנם פרופורציונאליות לגופה הקצר אך חלקות ונעימות והוא העביר את ידיו לכל אורכן עד שהגיע כמעט עד תחתוניה. "את מדהימה הרמיוני" הוא מלמל , חסר נשימה והיא רכנה אליו והצמידה את שפתיה אל שפתיו בעוצמה, הם התנשקו זמן רב לשונותיהם חוקרות זה את זו עד שבשלב כלשהו רון איבד תחושה בשפתיו. והוא עצר והציץ בהרמיוני הערומה כמעט לגמרי מולו והופתע מכך שזה באמת קורה לו. רון נשכב על גבו על המזרן ומשך את הרמיוני מעליו. היא המשיכה לנשק אותו והחלה לחכך את גופה בגופו, התנוחה הזו היתה שונה וטובה יותר מאשר קודם, ובכל זאת הוא רצה להרגיש אותה יותר, הוא העביר את ידיו על ירכיה ומעל ישבנה ולחץ אותה אליו, היא גנחה והאיצה את תנועותיה. הוא הרגיש שהוא מתקרב לקצה שוב. "אני - אוהב - אותך - כל כך" אמר לה בין נשיקה לנשיקה בצווארה. "אני - רוצה אותך - כל כך"
היא צחקקה כשהבל פיו דגדג אותה "גם אני רוצה אותך" היא ענתה ואז הרצינה "עד הסוף".
ליבו האיץ אפילו יותר אם הוא הבין למה היא מתכוונת ונראה שהבין...
הוא חזר לנשק אותה ואצבעותיו גלשו אל מתחת לבד התחתונים שלה, הוא מישש את ישבנה הקטן והרגיש איך היא מוציאה אוויר מהאף. הוא יכל להרגיש גם את ליבה פועם במהירות רבה. כדי לאפשר לה להתחרט הוא קילף ממנה את התחתונים לאט מאוד, היא התרוממה לעזור לו והוא החליק את ידו על איברה, נתקל בשיער ובלחות חמימה שידע שמעידה על כמה היא רוצה את כל זה. הוא החדיר אצבע אל תוך איברה והיא גנחה בקול, הוא נהנה מהקולות שהשמיעה, זה גירה אותו אפילו יותר. הוא הכניס והוציא שתי אצבעות כמה פעמים אבל עצר כשידיה נשלחו אל הבוקסר שלו והיא שפשפה את איברו בידה הקטנה. עורו בער למגע ידה הישיר. "הרמיוני, אנחנו לא נעשה שום דבר שאת לא תרצי אבל אני-" הוא לא הצליח לסיים את המשפט כשידה הפשילה את הבד ממנו ועברה לשפשף את איברו במיומנות מפתיעה, אצבעותיה חקרו אותו כמעט בלי היסוס והעונג הציף את כל גופו. "אוווו זה טובבב" הוא גנח בקול ועצם את עיניו בחוזקה. היא כנראה ראתה בפניו שהוא קרוב ועצרה. רון חשב בליבו שיתכן שמוחו יהפוך לנוזל לפני שהוא יגיע לשיא. הוא התנשף כמו אחרי ריצה ולפחות מאה שכיבות שמיכה. כל גופו עקצץ ושרף וכל מחשבה נעלמה ממוחו מלבד דבר אחד - הרמיוני, הגוף שלה, המגע שלה. כמה הוא רוצה להכנס לתוכה ולהפוך לחלק בלתי נפרד ממנה. בנתיים הרמיוני משכה את הבוקסר שלו עד שנזרק גם הוא אל הרצפה וידיה החליקו לאורך רגליו חזרה אל איברו, עוקפת אותו וממשיכה לבטנו וחזהו. היא התיישבה עליו, איברה כל כך קרוב אל איברו וחזרה לנשק אותו, הוא החזיר לה נשיקה רעבתנית במיוחד ונשך את שפתה התחתונה. "מישהו פה חסר סבלנות" היא סיננה כששחרר אותה לרגע.
"יש לי סיבה מוצדקת" הוא חייך אליה. פניה מיוזעות, שיערה נפוח מתמיד ולחייה ושפתיה צבועות אדום. "ואני כבר משתגע למען האמת, בואי אליי בבקשה" התחנן. היא ליקקה את שפתיה "אני תמיד פה..." היא מלמלה ומיקמה את גופה מעל איברו. החשש להכאיב לה נווט את תנועותיו הוא הרים את אגנו וקצה איברו חדר אליה. עכשיו היא שלטה בקצב. לאט לאט היא הורידה את ישבנה ורון נאלץ לאמץ את כל כוחו לא לדחוף את גופה אליו. החום והרטיבות שעטפו את איברו שלחו גיצי אש לאורך גבו ורגליו. הוא נשם בכבדות. למשך מספר דקות היא לא זזה. "הרמיוני, את - את בסדר?" הוא הצליח להגות. "כן כן רון, קצת שורף אבל אני ממש בסדר, עוד רגע - " היא התנשפה והחלה לזוז מעליו באיטיות. עכשיו הוא נאלץ לנשוך את שפתיו במאמץ לא להאיץ, הוא היה נחוש לתת לה לשלוט בקצב אבל זה היה בין הדברים הקשים שיצא לו לעשות. כשהיא התרוממה וירדה מעליו מספר פעמים הוא הבין שכנראה הכאב חלף. "איך את עכשיו? פחות כואב?" הוא שאל . "כן, כן, זה טוב, אני בטוב". הוא אחז במותניה וסובב אותם כך שהיא שכבה על גבה והוא היה מעליה. הוא נישק אותה במצח ולחש לה "תעצרי אותי אם משהו לא נעים" אבל לא חיכה לתשובה. הוא יצא ממנה ונכנס שוב מגביר עוד ועוד את דחיפותיו, היא אחזה חזק בגבו והניפה את רגליה מעל ישבנו כך שאיברו חדר עמוק יותר אליה. "פאק הרמיוני - את מרגישה מדהים"
"אלוהים, אל תפסיק! נדמה לי שאני בסוף- "
הוא לא התכוון להפסיק. אנחותיה מילאו את אוזניו, הולכות ומתגברות. לאחר דקות בודדות שריריה התכווצו בעוצמה סביב איברו וזה שלח אותו לגן עדן. הוא גנח בקול, שניות בודדות בתחושה הזו הספיקו כדי להביא אותו לאורגזמה עוצמתית, הוא הרגיש את הנוזל החם זורם ממנו אליה בגלים חזקים. הוא הביט בפניה, עיניה עצומות וחיוך בזוית פיה. הוא נישק את שפתיה, אפה, מצחה. היא פקחה את עיניה והביטה ישר לתוך עיניו. "וואו, וואו. אתה אמיתי?" היא שאלה. "אני לא יודע אם מה שקרה פה אמיתי... יש סיכוי טוב שאני בתוך חלום" ענה לה בעודו יוצא ממנה לאט וקורס לצידה, מלטף את פניה.
היא הציצה בשעון מעל מיטתה "כשנגיע למחילה נגלה אם חלמנו או לא" היא צחקה והוא צחק יחד איתה. שניהם יודעים שזו רק ההתחלה של מערכת יחסית ארוכה.