חייו של נוויל

פרנק ואליס לונגבוטום שהיו חברים במסדר עוף החול, היו כל כך שמחים וציפו בהתרגשות ללידה המתקרבת. 

זה היה באמצע חודש יולי- אליס הייתה כבר בחודש התשיעי להריונה, שהגיע לאחר כמה שנים של ציפייה ודמעות.

היא בקושי יצאה מביתה מחשש למה שמצפה לה ולתינוק השוכב בבטנה בנחת בחוץ.

לפעמים חשבה שעדיף שיישאר שם עד סוף המלחמה- מוגן מכל הרוע שמשתולל בעולם.

היא ישבה בחדרה וחיכתה לפרנק, שכבר היה צריך לחזור ממשימה של המסדר.

הוא כבר מאחר חשבה לעצמה, בדרך כלל בעלה היה דייקן ביותר, זה הדאיג אותה.

אליס חיכתה בציפייה, מעינייה החלו לרדת דמעות, הייתה לה תחושה רעה בבטן, ומחשבות רבות התרוצצו במוחה- מה אם קרה לו משהו? אולי הוא נתפס? מה יהיה על התינוק? האם אביו לא יהיה לצידו? האם היא תלד בלי בעלה האהוב? היא לא העזה להמשיך.

לאחר חצי שעה מורטת עצבים היא שמעה את הדלת נפתחת, אבן גדולה ירדה מליבה, היא רצתה לקום ממיטתה ולרוץ אל בעלה ולחבקו, אך ביטנה הכבידה עליה והיא החליטה לחכות לו במקומה.

''אליס את בבית?'' היא שמעה קול שואל, זה לא היה הקול של פרנק, אליס פחדה, הדמעות נעצרו וגל של זיעה שטף את פניה. היא התלבטה מה לעשות ולאחר כמה רגעים פלטה אנחה ''אני בחדר השינה השמאלי, אפשר להיכנס.'' היא אמרה.

הדלת נפתחה ו...

		הפרק הבא