הארי פוטר והילד המקולל

אלבוס התעורר בבהלה למשמע צעקת אחיו ג'יימס "סרפנסורטיה!" מיד הופיע נחש עצום על מיטתו של אלבוס, ולפני שהספיק לעשות דבר אימו ג'יני כבר הופיעה בחדרו עם שרביטה שלוף כיוונה אותו אל עבר סוף מיטתו ונפתרה מהנחש, "עזוב את אחיך ג'יימס סיריוס פוטר, זה יום מאוד לחוץ עבורו גם בלי השטויות שלך" בדומה לאמא של ג'יני מולי גם כשג'יני השתמשה בשמותיהם המלאים של ילדיה היה הדבר מבשר רעות. לילי שצצה מאחוריה ציחקקה בידיעה שאחיה ג'יימס בצרות, ג'יני דחפה את ילדיה מחוץ למפתן הדלת בעודה סוגרת אותו משאירה את אלבוס לבד בחדרו עם השקט המבורך סוף כל סוף.

אלבוס קם ממיטתו במטרה להתארגן לקראת יומו החשוב ביותר, יומו הראשון בהגווארטס.

אביו צעק "אלבוס מהר אנחנו חייבים ללכת" הוא שמע את אימו אומרת "שקט הוא כבר לחוץ מספיק".

בזמן המקלחת הוא לא יכול היה שלא לחשוב על הרמיזה של ג'יימס, מה עם הוא יהיה בסליתרין? הוא כבר הרגיש כמו הכיבשה השחורה במשפחתו המושלמת עד כדי בחילה, מה עם הוא לא יצליח להיות הגיבור שכולם מצפים ממנו להיות?

"אלבוס אנחנו יוצאים!" הפעם זו הייתה אימו אז הוא ידע שזה כבר רציני והם כנראה מאחרים,

אלבוס ירד מטה לראות שארוחת הבוקר כבר אינה מונחת על השולחן ואחיו כבר עומד באח בתוך האש הירוקה ונעלם, אלבוס לקח חופן מאבקת הפלו אינו מוצא את עגלתו שהיתה בסלון בלילה שלפני הוא החליט ללכת לתחנה ללא העגלה, אין לו זמן לזה, כשהגיע ראה שכל משפחתו כבר שם רצים אל עבר תחנת הרכבת הוא רץ בכדי להספיק אותם וקלט ממרחק שאימו רצה אוחזת בעגלתו, הוא נשם לרווחה. ומשפחתו הגיעה אל קיר האבנים עם השלטים תשע ועשר בין שני צדידיו, כשאלבוס במרחק שני צעדים מהם.

"תמיד היית מהיר" אמר אביו הארי בחיוך מתנשף.

"אלה אם כן זה מגיע למקלחת" אמר ג'יימס בבוז בעודו רץ אל עבר הקיר ונעלם,

אלבוס כבר ראה אותו עושה את זה בשנה שעברה

אבל התחיל להלחץ קצת בידיעה שגם הוא צריך לעבור דרך הקיר הפעם, פניו כנראה התעוותו במחשבה הזאת כי אביו הארי הניח יד על כתפו ואמר בקול רגוע "אם אתה מפחד כדאי לעשות זאת בריצה קלה". אלבוס הנהן לקח את עגלתו מאימו והתחיל לרוץ אל עבר הקיר,

שניה לפני שהתנגש הוא עצם את עיניו

וכשהבין שהוא לא התנגש פתח אותם לרווחה משתומם למראה הרכבת אשר תיקח אותו לחיו החדשים.

אלבוס עבר בין קרונות הרכבת בחיפושים אחר אחיו ג'יימס וכשלבסוף מצא אותו נשם לרווחה ושאל רק בשביל הנימוס אם הוא יכול לשבת איתו הוא השתומם שאחיו סירב ויצא מהקרון בהרגשה מבואסת מחפש אחר קרון אחר,

אחיו תמיד היה קצת גועלי אל אלבוס אבל אלבוס תמיד חשב שזה יגיע לרגע האמת והוא יהיה גדול מספיק בשביל ללכת לבית הספר הוא יפסיק להתנהג אליו כמו לילד קטן ואפילו פינטז שיוכלו להיות חברים ולשבת ביחד בשולחן הבית. אבל כל אלה היו רק פנטזיות ואלבוס התקשה להאמין שזה יקרה. ובכל זאת אלבוס התרחק מהקרון במירמור הוא רצה שדברים יהיו אחרת השנה.

לבסוף אלבוס מצא קרון, בהתחלה הוא חשב שהקרון ריק עד שהבין שהגוש תלתלים השחור המשתופף בצד הקרון זו בחורה. "היי אני אלבוס" אמר בקול רועד ומאוד חסר בטחון היא הרימה את מבטה עיניה הגדולות היו כל כך שחורות שלא היה אפשר להבדיל בין האישון לקרנית הוא כחכח בגרונו וניסה לגרום לקולו לרעוד פחות בכישלון מפואר ככשאל "אפשר לשששבת פה? שאר הקורונות תתתפוסים" הבחורה הנהנה ועוד לא פצתה פה "אפשר לשאול מי את?" שאל אלבוס בהיסוס קל,

"דלפי" היא ענתה והם לא החליפו יותר מילה כל הנסיעה.