מלאכית החיים

היי! אז זה המשך לפאנפיק שלי "נסיכת המוות".

אני שונאת את העובדה שנאלצתי לדרג את הפאנפיק PG כי זה מרגיש כל כך הומופובי. אבל אני אגיד בפירוש שאין שום דבר סוטה או משהו כזה בפאנפיק (אם אתם לא נגעלים מהקהילה הגאה או מנשיקות.)

הומופובים, אם לא הבנתם, זה לא פאנפיק שמומלץ לכם לקרוא.

הולי טיאנה גורסברגר הייתה ילדה רגילה. היא נהנתה מהחיים שמאחורי המוות. היא הרי הייתה תינוקת בת שנה כשמתה לראשונה, ונסיכת המוות, בת המלכות בשאול לא רצתה להעמיד תינוקות למשפט הגועלי הזה.

אז היא שלחה אותם לאיליסיום. ונתנה להם לשתות משהו מיוחד בשביל שיוכלו להתבגר עד גיל 13 וחצי. הולי אהבה ספריי פנטזיה. היא אהבה לקרוא על עולם החיים ולדמיין את החיים שם. היא הייתה רוצה להפוך את העולם הזה לטוב יותר,

שלא יהיו מחלות, ושאנשים לא ימותו. היא כבר שנה הייתה מוסתרת בידי מישהי ששמה היה ביאנקה די אנג'לו, תומאס בגילגול החיים האחרון שלה. היא אהבה לחיות את המוות, לנשום את האוויר הצלול.....לעזור עם הילדים הקטנים....

ובכלל לא פחדה מכל אזור בשאול. הרי אם תחייך אל המוות, המוות לא יזיק לך. אבל היא פחדה שזה יזיק לאנשים שהיא אהבה בשאול. אבל הפעם, נסיכת המוות תפסה אותה. והיא לא תוכל להתחמק.

"שלום. אני נסיכת המוות. אבל את יכולה לקרוא לי איווי." אמרה וקרצה. 'אולי היא לא באמת כזאתי....קרירה כמו שכולם מתארים אותה....' חשבה הולי. "אני לא קרירה. אני פשוט לא רוצה לפגוע באנשים. אבל שום דבר לא יכול לפגוע בך.

אם הגישה שלך לחיים...."

מילמלה נסיכת המוות את המילים האחרונות. "יודעת מה? סמכותי אני מצווה עלייך לקרוא לי איווי!" אמרה נסיכ המוות-כלומר איווי, בנימה מצחיקה. היא צחקה בנימוס. אבל אני התגלגלתי מצחוק.

ואז הצחוק האמיתי שלה נשמע באוויר. זה היה כמו משב רוח בקיץ חם.כל כך נעים. "כבר שנים שלא הייתי חופשייה ככה......" מילמלה איווי לעצמה. "ותאמיני לי, אין לך שום סיבה לחשוש מהמשפט. אני כרגע פה בלי רשות, ואני לגמרי בעדך."

אמרה איווי. "זאת אומרת, את נשמעת לי מקסימה, אז את...אממ.....בטוח תתקבלי לאיליסיום! כן!" הוסיפה איווי במהירות כשהבינה איך נשמעה. "אני לא דואגת מהמשפט. אני דואגת מאיך שזה ישפיע על האחרים." אמרה הולי בעצב רב.

"בואי. יש לך משפט לעבור. ולי יש שיחה חשובה מאוד לנהל עם מועצת המוות." אמרה ומשכה אותי. פניה היו לבנות כסיד והיא רעדה מהמחשבה על השיחה. לפי מה ששמעתי מאחרים כל חברי המועצה נוטרים טינה לאיווי על מעמדה הגבוה.

והם עושים כמיטב יכולתם לאמלל את חייה. אם הם ידעו שיצאה בלי להודיע, זה יהיה סופה והיא תשלח לשדות העינויים.

"אני מכנסת את בית הדין!" קראה איווי והשאירה את הולי מחוץ לדלתות.

הולי לא יכלה לשמוע כלום. הכל נעשה שחור פתאום. אבל.....היא תמיד ראתה בלבן. 'מה יקרה לאיווי??? היא תסולק??? זה כל כך מעצבן להיות בשמי האדמה ובכל זאת לא לדעת כלום....' חשבה לעצמה הולי.

לפתע יצא אחד מחברי בית הדין וליווה את הולי למרכז חדר הדין. "הולי טיאנה גרוסברגר! ילדה שמעולם לא הזיקה לאיש, ותמיד הייתה בצד הטוב. אם היית ילדה רגילה, היית נשלחת במיידית לאיליסיום." קול רועם הרעיד את החדר.

הולי התחילה להלחץ. זה לא נשמע כמו התחלה מתאימה ל'אנו שולחים את הולי לאיליסיום"'. 

"לאחר וויכוחים רבים, הוחלט כי גם החיים זקוקים למישהי. מישהי שתסתדר עם נסיכת המוות ותביא לאיזון ושלום ותאזן את כמות המתים. הולי טיאנה גרוסברגר, מעכשיו, שמך הוא נסיכת החיים."

(ה.מ. רגע אחד! זה לא הסוף! אני לא מסיימת את הסיפור בנימת ציווי כזאתי!)

הולי רצה. נמלטת. היא לא ראוייה לזה. היא רצתה להגיע לעולם החיים יום אחד, אבל לא ככה. היא לא נועזת, מיוחדת או משהו כזה.... היא סתם ילד-סליחה, נערה רגילה שיודעת להנות מהחיים.

היא לא איווי. להיות נסיכה זה לא הגורל שלה. היא צריכה לרוץ, להמלט, לברוח מהם ולהשאר. 'אבל....זה לא יהיה אנוכי??' חשבה לעצמה איווי ואז ענה קול בראשה 'זה אנוכי??? נהדר! עכשיו אני גם לא ילדה שלא עשתה מעשה רע אחד כל חייה!! עכשיו אני נורמלית לגמרי!'.

הולי המשיכה לברוח. אבל אז נעצרה. קולטת שהצל שראתה לפניה, לא היה הצל שלה. "הולי! תעצרי! את לא תצליחי לברוח!" קראה איווי, בכלל לא מתנשפת מהריצה.

"אני הוברחתי מהייעוד שלי כשהייתי קטנה, אבל זה גרם לכמעט חצי עולם למות בגללי," התחילה איווי לספר. "בשביל שאני אוכל לחיות חיים רגילים. אבל אז גיליתי את האמת ו....ו.....וניסיתי למות" אמרה איווי, בעוד שדמעות פרצו מעיניה.

"אני הצלחתי. ואת יודעת מה הכי גרוע?," שאלה ועיניה כבר היו אדומות מרוב בכי. "אני ביקשתי את זה. ואני לעולם לא אוכל לראות את ההורים שלי. זה המחיר שאני משלמת בשביל התפקיד." סיימה איווי להגיד. הולי חיבקה אותה.

לאף אחד לא מגיע לעבור את מה שאיווי עברה. "אבל...," איווי פתחה את פיה אחרי 5 דקות שבהן דמעותיה התחילו כבר להתייבש. "אבל אני לא אתן לך לברוח גם. אני לא רוצה שיקרה לך מה שקרה לי." סיימה להגיד בשנית.

"אבל-" התחילה הולי להגיד כשמגע שפתיים נעימות נגע בשפתיה. "את תעשי את זה בשבילי, מלאכית??" שאלה איווי, ניצוץ של תקווה בעיניה. "כן." אמרה הולי בנחישות.

הרי עם איווי, יש לה את כל מה שצריך בשביל להיות נסיכת החיים. אבל....המשפט עדיין לא התגלגל טוב בלשונה. הבינה הולי. אולי יהיה תנאי אחד שהיא תציב................

"אני מסכימה." אמרה הולי כשנעמדה שוב מול בית הדין.

"אבל רק בתנאי אחד," הוסיפה לפתע. " מה הוא התנאי??" ארעים הקול המסתורי. "אני לא אקרא נסיכת החיים, אלה מלאכית החיים." ההחלטה התקבלה והולי נהפכה למלאכית החיים.

200 שנה עברו, והאדס פרש כי לא יכל לעמוד בכל זה יותר.  והסתבר, שאת הכס הוא הוריש לאיווי. וכך יצא מצב שהולי נהפכה לאלת החיים ואיווי נהפכה למלכת המוות.

ברגע האחרון לפני כל השינוי, הולי ואיווי דיברו. "את חושבת שאנחנו נצליח??" לחשה לה הולי. "לבד?בחיים לא. אבל ביחד, אנחנו נצליח הכל." "ואנחנו נשאר ביחד תמיד." "באש" "ובמים". 

ואז אמרו שתיהן את המילים האגדיות. "בחיים," אמרה איווי "ובמוות." השלימה אותה הולי.