לונה בעולם המוגלגים

תודה ל😊kamalovegood שכתבה איתי את הפאנפיק!

הו היה עוד שיעור שיקויים רגיל עם הסלית'רינים:
לונה בהתה בקיר בחולמניות בעוד סנייפ מרצה על שיקוי המוות-החי בפנים קודרות ובמבט של 'חסר לכם שלא תצליחו'.
לונה איבדה את תחושת הזמן.
כמו תמיד, לא היה אכפת לה מהילדים בגלימות הירוקות שיושבים לידה ומצחקקים וגם לא כשזרקו עליה חתיכת קלף.
היא רק בהתה בסדקים שבקירות בסקרנות ובניסיון למצוא את היצורים המרתקים החבויים בתוכם.
"היי מג'נונה!" אמר ילד חיוור שעמד בפינה יחד עם כל הסלית'רינים.
לונה הפנתה את מבטה לכיוונו והוא המשיך "מה את עושה?, מנסה להעיף את היתושתושים בעזרת המשקפיים ההזויים שלך?" אמר בלעג.
לונה הסמיקה, (מבושה כמובן) היא לא הספיקה לענות והוא לקח את התיק שלה וזרק אותו לילדה עם עור שחום ומבט מלגלג.
אך להפתעתו,
במקום אותה ילדה הופיעה ילדה ג'ינג'ית עם נמשים ואוזניים סמוקות "תעזבו אותה!"
היא אמרה ותפסה את התיק.
"ג'יני!" אמרתי בשמחה "היי לונה," היא אמרה "בואי נצא מכאן, הילדים האלה עולים לי על העצבים"
היא אמרה וקרצה לכיוון ילד חיוור שהחזיק בידיו קרפד.
הוא חייך, וחיכה לה מחוץ לדלת.
"נוויל!, איזה כיף שאתה כאן!" אמרה לונה, נוויל הסמיק ומלמל
"איזה כיף שאת כאן" "מה?" שאלה לונה "לא משנה" הוא אמר והשפיל את מבטו.
"את באה?" שאלה ג'יני "כן" ענתה לונה.
היא יצאה מהכיתה בדילוגים וכשחיוך מרוח על שפתייה.
"סנייפ אמר שבגלל שלא הקשבת בשיעור את צריכה להגיש לו עבודה באורך של שני גליונות קלף!"
אמר נוויל והייתה נימה של כעס בקולו, היא התגברה כשהוסיף "זה לא הוגן!"
"זה בסדר נוויל," אמרה לונה ברוך "אני אעשה את זה, עוד היום" היא סיכמה.

כשהגיעה לונה לחדר המועדון של רייבנקלו היא נפרדה מחבריה והתחילה לעבוד על השיעורים.
"ו...זהו!" היא אמרה ונשכבה על מיטתה.
היא שיחקה בסרט שאיתו אספה את שערה הארוך והורידה אותו.
'איזה יום נפלא' חשבה לעצמה.
היא כמעט עצמה את עיניה אבל קמה ממיטתה הרכה כשהבחינה במשהו שנראה כמו שער בין ממדי שנפער ליד חלונה.