זעקותיו של הארי פוטר נשמעו בכל דירה בעיירה "מכתש גודריק", אך זה לא היה הדבר היחיד שנשמע שם.
אדם קשיש ומזוקן העונה לשם אלבוס דמבלדור, רץ אל עבר הילד. הוא הרים את הילד בעדינות ובאהבה, ועטף אותו במה שהיה נראה כסדינים. רק שאלו היו מיוחדים, מכיוון שדמויות קטנות ריצדו עליהם.
"אתה בא איתי, אני אגדל אותך, ואתה תחייה איתי, בבית הספר הוגוורטס" לחש דמבלדור. הוא הביט על הפעוט כמו שאב מסתכל על בנו, ובקול פקיעה קטן, הם נעלמו משם.
הם הופיעו שנית, בדיוק באותו רגע שנעלמו, במקום אחר. דמבלדור והפעוט עמדו מול מה שנראה כמו טירה ענקית ומפוארת, עם צריחים גבוהים. באחד המגדלים, היה ניתן לראות חתולה מנומרת, משקיפה עליהם מלמעלה.
דמבלדור והפעוט עמדו מול שערים גדולים ויפי מראה. "בוטנים בכוורת", לחש דמבלדור, ולפתע, השערים הגדולים נפתחו.
דמבלדור, מחזיק את הפעוט בידיו, נכנס אל תוך שטחי הטירה. החתולה המנומרת חכתה להם למטה, אך שהפעם, היא לא היתה חתולה, אלא היתה אשה מבוגרת, גבוהה, מרכיבה משקפיים.
"אה, גברתי, פרופסור מקגונגל, לא חשבתי שנזכה לראותך בשעה כזאת" אמר דמבלדור.
"אלבוס, הילד... הילד בסדר?" שאלה פרופסור מקגונגל בחשש.
"הוא בסדר" השיב לה דמבלדור. "אל דאגה, מהיום, הוא יחיה איתנו כאן. בהוגוורטס".
מבוטא על ידי Remus Lupin
הפרקים הבאים יהיו יותר ארוכים
|