רינה ישבה ובהתה בטלויזה,מחר אני אחגוג יום הולדת 11.. היא מלמלה לעצמה, מה אם לא אקבל את המכתב? הרי אבי הוא מוגל ואמי היא מכשפה חצוית דם, רינה החליטה שלא לדאוג יותר מדי ופשוט ללכת לישון. רינה פקחה את עיניה בפתאומיות, והלכה להביט בחלון שבחדרה, עדיין חשוך בחוץ.. רינה החליטה לרדת לסלון לראות מה השעה, בחיי עכשיו השעה 5 לפנות בוקר! אמרה רינה בהפתעה, היא החליטה לצפות בטלויזיה עד שהוריה יקומו. כעבור חצי שעה רינה ראתה את קרני השמש מאירות באור קלוש את ביתה ומיד קמה מהספה ורצה לכיוון הדלת. רינה פתחה את הדלת וקראה בהתרגשות התקבלתי! התקבלתי! אימא של רינה ירדה במדרגות בזעם ואמרה, רינה תפסיקי לצעוק! סליחה אימא התרגשתי נורא השיבה רינה והראתה לאימה את המכתב. אני לא מאמינה! קראה אימה בפתאומיות, תני לי לרגע את המכתב. רינה הושיטה לאימה את המכתב ואימה פתחה וקראה אותו בקול. כשסיימה אמרה לרינה, נחכה שאבא ומארי יתעוררו ואז נלך לקנות לך כל מה שצריך. בסדר אימא. אמרה רינה. בשעה 9 אביה ואחותה הקטנה של רינה מארי התעוררו, נו קיבלת את המכתב? שאל אביה, כן. ענתה רינה בשמחה, רינה! בעוד רבע שעה נצטרך לצאת! קראה אימה של רינה מהמדרגות. בסדר! השיבה לה רינה
כעבור רבע שעה כולם כבר התארגנו, בסדר עכשיו הגיע הזמן לצאת, אמרה אימה של רינה. ורינה ואימה יצאו לדרכן ללונדון...
|