מול הגברת שעל הכורסה

טוק טוק טוק, נשמעה דפיקה בדלת 

"הכנסו!" קול של נעים של גברת נשמע, והדלת נפתחה. הארי דחף את הדלת ונכנס, הוא התיישב על הכורסה מול הגברת. "שלום לך, מר הארי, מה שלומך?" הגברת אמרה בנימה עדינה וחמודה "הכל טוב. האם אפשר לדעת למה הזמנת אותי?" הארי שאל בנימה לא הכי חברותית. "או, כן, נכון. אני סופרת צעירה ששמעה על הרפתקאותיו, ורציתי לדעת, האם אוכל לכתוב סיפור על הרפתקאותיך בשבע השנים האחרונות?" הארי הסמיק וענה לגברת "אם כך, אצטרך לשאול את החברים שלי."  "אני מבינה שזה אומר שאתה מסכים." הגברת הייתה אדישה. "אוקי. הרמיוני!"

"הרמיוני! כמה טוב לראות אותך" מול הרמיוני ישבה אישה נחמדת מראה."שלום גם לך, גברת.... אני אקרא לך גברת. שמעתי מהארי שאת כותבת ספר על הרפתקאותיו של הארי, ואת רוצה לדעת את חוות דעתי בסיפור, והנה אני כאן" הגברת הנהנה בראשה "אז, שנתחיל?" הרמיוני פתחה את פיה והתחילה לדבר "אז הכל התחיל כשאני, הארי ורון...."

"רון, נחמד לפגוש אותך, אני משערת שחבריך כבר סיפרו לך למה אתה כאן.... אבל, אני רוצה לשמוע קצת עליך לפני, תרצה לספר לי?" הגברת הייתה נחמדה, אך לרון היא הרגישה קצת חטטנית. "אז אני רון, אני בא ממשפחה טהורת דם מרובת אחים, יש לי 6 אחים, ביל, צ׳ארלי, פרסי, פרד, ג׳ורג׳, וג׳יני....."

"ג׳יני חביבתי, כפי שאת יודעת, אני מראיינת את כל חבריך לספר שאני כותבת על הרפתקאותיכם. את רוצה לספר לי קצת דברים מנקודת המבט שלך?" ג׳יני מייד הרגישה בנוח עם הגברת, והתחילה לספר לה על שנותיה בהוגוורטס. "אז התיישבתי לי בקרון הרכבת, וביחד איתי, ישבה הילדה שהכרתי רק השבוע לפני, אבל כבר נהיינו חברות טובות. שמה הוא לונה...."

"היי, אז אני היא לונה, אני בת 18, בדיוק גמרתי את לימודי בבית הספר הוגוורטס לקוסמות, אני מתעניינת בעיקר בחקר שנורקקים פחוסי - קרן ובדברים יפים וקטנים כמו נצנצים." הגברת נראתה כמחייכת קלות ומצחקקת, מה שגרם ללונה לחוש אליה חיבה. "אוי, את חמודה." הגברת עם הבגדים המוגלגיים שמול לונה דיברה " האמת שרציתי שתספרי לי על שנותייך בהוגוורטס...."  לונה קטעה את הגברת "ברור! אז כשהתחיל להיות לי יותר מעניין בהוגוורטס היה בשנה החמישית, בה הצטרפתי לצבא דמבלדור והכרתי שם כמה ילדים נחמדים כמו הארי, הרמיוני, רון, נוויל...."

נוויל הצעיר ישב על הכורסה שמול הגברת ושתק. "אז, נוויל, אני מראיינת אותך לספר על הרפתקאותיכם, מה היא נקודת המבט שלך משם?" הגברת כבר לא חיבבה את נוויל. "אז, הכל התחיל כאשר איבדתי את הקרפדה שלי ברכבת..." 

"קווק קווק, קווק קווק." הגברת קצת נגעלה מהקרפדה שישבה מולה. "נו באמת,לאן הגענו עם השרשרת הזאת? בואו נחזור להארי וזהו." 

"...וככה הבסתי את וולדמורט." סיים הארי את סיפורו הארוך והמרתק. הגברת הסתכלה עליו בשקיקה לכתבה כל פרט ופרט. "וואו, זה היה סיפור ממש מדהים! אני חייבת להתחיל לערוך את הספר." הגברת נראתה כשמישהי שבאה לקום מהכיסא. הארי התרומם גם הוא "אה, ולפני שנלך, אפשר שאלה קטנה?" הגברת הנהנה. "מהו שמך?" הגברת חשבה על זה שנייה ואמרה: "רולינג. ג׳יי קיי רולינג"