לזכר

את הקטע הקטן הזה, חיברתי רק מהלב, לא יותר מזה.
פעם ראשונה שאני מעלה משהו, מקווה שתאהבו ומחכה לתגובות (:

עולם פנטסטי, עולם של דימיון,
אך הדמויות בו, נגעו מלבבות של המון.
והזכרונות עולים, זכרונות צפים,
זכרונות שנשארו זכרונות, זכרונות יפים. -

לילי במבט אוהב ויד חמה,
וג'יימס צוחק ומעיף את הפוני כרעמה.

סדריק באהדה ואכפתיות מחייך,
וסיריוס מעודד ומלטף.

דמבלדור מעריך בתבונה,
ולופין מפגין תושיה והבנה.

טונקס משעשעת ונחמדה,
ומודי מתמסר לעבודה.

פרד צוחק בקולו הצחור והעליז,
ודובי, ממושמע וזריז.

אז תודה לכם אנשים יקרים, שמסרתם את חייכם למען אחרים.‏