ההספד - לילי פוטר

אמא,
למה אינך עוד?
פעם היינו יחד, משפחה,
עד שהוא בא.
הוא בא והרס הכל.
והעולם עמד על ציר חורק,
והוא אסף אנשים, זה היה מידבק.
ואת עמדת שם נגדו,
ושמרת עלי מכל משמר,
כשיכולת לעשות זאת, אז בעבר.

והדמעות, אמא, הן מאבדות שליטה,
הדמעות שזולגות מהעניים שירשתי ממך במתנה.

אמא, תודה לך על הכל.
על אהבה שנמדדת בחיים,
על יופי ועדינות בכל הרגעים.
על עבר קסום, שאולם נמחק אבל חקוק בזכרון,
זכרון יפה ואמיתי, זיכרון של הערכה ושויון.

אמא, את כבר לא איתי,
אך אני מעריך אותך בכל ליבי.

אני אוהב אותך מעל לכל,
הארי.