נמחק

נקודת מבט: אוונג'לין

ארוחות בוקר זה נוראי. במיוחד אם יש המון אנשים שאוכלים סביבך. זה לא נוראי כמו ארוחות הצהריים, שבהן אנשים פשוט שופטים את מה שאת אוכלת. בין אם זה הרבה, קצת, מגעיל, מכוער, יפה או בעל קרניים, הם ישפטו אותך. וזה בהחלט יותר נוראי מארוחות הערב. בארוחות ערב כולם עייפים, ולא צועקים, ופחות חטטניים. והרבה פחות תזזיתיים. בבוקר המקום נראה כמו גן חיות, אני מניחה. לא הייתי אף פעם בגן חיות, זה פשוט כל כך מעציב אותי.

בכל מקרה, היום היה אפילו יותר רועש, כי מסתבר ששני ילדים חדשים הגיעו, ומסתבר שלא היה להם את העבר הכי נפלא. אז כמובן, במקום לכבד את הילדים - שלפי מה שהבנתי הם בני דודים וקוראים להם מיקה וג'וני - הם מתחילים לרכל עליהם. 

הנוער של היום……

אוי.

בזמן שחשבתי בשקט לוקאס וליליאן - חבריי הטובים ביותר - התיישבו לידי והתחילו לדבר. אם הייתם הולכים לבית הספר שלי, הייתם חושבים שזה מוזר. הרי הם הילדים הכי יפים בבית הספר, וכל פעם, הם בוחרים לשבת לידי. ליד אוונג'לין החנונית, עם המשקפיים האדומים, השיער החום המתולתל וחסר התקווה ועגילי התותים המוזרים שאני תמיד עונדת(אתם חושבים שיש סיפור? אתם לא יודעים עד כמה). אני תמיד חשבתי שליליאן הכריחה את לוקאס לשבת לידי כי נראיתי בודדה. ולמען האמת, זה הגיוני ביותר. היא תמיד הייתה הנחמדה מבין השניים. הם אולי אחים ממש קרובים, אבל הם שונים לגמרי. גם במראה וגם באופי. ללוקאס יש שיער בלונדיני שמגיע לו עד הסנטר, עיניים כחולות כמו השמיים ביום אביבי, עור בהיר ואופי של אש. כזה שאם יכנס לחדר, כולם ישימו לב אליו. כזה שאם יחייך, זה יהיה כאילו השמש זרחה. זה בין הדברים היחידים שיש גם לליליאן, אך בניגוד אליו היא לא מחייכת הרבה. לה יש שיער חום כהה, עיניים חומות כהות ועמוקות, עור שזוף מאוד ואופי של פרח. רגוע. זורם עם הרוח. יפיפה…..

פתאום נכנסה כרוח השערה שותפתי לחדר. "הערפדית". כולם קראו לה ככה בגלל שלוש סיבות. 

אף אחד לא ידע אם 'אמיליה' היה השם האמיתי שלה

היא באמת נראית כמו ערפדית. יש לה עור חיוור מאוד, כמעט שקוף, שיער להבה ועיניים כמעט שחורות.

כינויים דובקים באנשים. במיוחד בתיכון

בכל מקרה, היא נכנסה לחדר האוכל, וכמובן שהחליטה לזעוף- זאת אומרת, לשבת לידי.

כשסיימתי לחשוב מה עשיתי שגרם לכך שהיא תתיישב לידי, שמתי לב לשרשרת חדשה שליליאן עונדת. שרשרת פנינים. כנראה שלוקאס ראה את המבט שלי, כי התחיל להסביר ארוכות על השרשרת. "את מבינה, ליליאן קיבלה את השרשרת הזו מסבתא שלנו ליום הולדתה ה-16, מסתבר שזו ירושה משפחתית מהצד של אמא שלנו או משהו כזה. זה ממש יפה, את לא חושבת?" לפני שהספקתי לענות שכן, אני כן חושבת שזה ממש יפה, ליליאן מלמלה משהו "אני אפילו לא בטוחה שזה אמיתי." היא תמיד הייתה קצת.. רגישה לגבי אמא שלהם. במיוחד עם כל השמועות שמתרוצצות על זה שיש להם אמהות שונות. אם אתם שואלים אותי, בולשיט. לפני שאני או לוקאס ניסינו לעודד אותה, אמיליה לידי התפרצה. "המחרוזת אמיתית. אפשר לראות את זה בגלל איך שהפנינים מבריקות." לוקאס התחיל לומר "נו, את רואה, היא אמיתי-" אך נקטע על ידי הערפדית שהמשיכה בשלה. "אבל…. כן יש שם משהו מוזר… אני פשוט לא מצליחה להבין מה…. אני יכולה להחזיק את זה?" לפני שליליאן יכלה לסרב/להסכים לוקאס כמעט צעק "לא!!!!" ואז הבין שהוא צועק ולחש לליליאן "את לא מכירה אותה!!! את אפילו לא יודעת אם אמיליה זה השם האמיתי שלה. את לא נותנת לה 'מחרוזת' שעולה כנראה טריליונים!!!!!!!!!!". הטאקט של לוקאס לא כל כך עובד. 

בתגובה, אמיליה חייכה, עקצה: "אני מצטערת, לא התכוונתי לצוטט או לעורר ריבים. אבל אם מתחשבים בסטטיסטיקות, לא היה שום תרחיש אחר. חשבתי שאני צריכה לפחות לנסות לעזור לכם. אני כל כך מצטערת שזה לא עבד. זו אשמתי, לא? הרי אני זו שניסתה לעזור לאנשים כמוכם. אתם יודעים, אנשים עם רמת משכל נמוכה יותר משל עכבר. עכשיו סלחו לי, בבקשששה." (משום מה שמתי לב שהש' שלה הייתה קצת לחששנית. מוזר, לא?) והלכה.

לוקאס נראה חסר מילים, אז ניסיתי לעזור. "אני חושבת שהמילה שאתה מחפש היא 'אאוץ' ' "

הוא זרק עליי אוכמניה והתחיל לברבר על זה שהוא צדק, ושהיא פשוט מעצבנת, עלובה וכו'... בזמן שאני וליליאן החלפנו מבט ספק מפוחד וספק משועשע. הוא רב עם אנשים הרבה פעמים. אבל עכשיו זה שונה. אף אחד מהאנשים האלה הוא "הערפדית". אני נדפקתי. אני נדפקתי כל כך חזק. פשוט לא ידעתי עד כמה.

 -------------------------------

היי! סליחה על פרק ראשון צולע, זה גם הפאנפיק הראשון שלי... אני ממש מקווה שתהאבו את זה!!! אם יהיו טריגרים מסוימים, אני אכתוב אותם בתחילת הפרק. תכתבו לי אם אתם רוצים שאמשיך!!!!

ביייייייייייי:)

		הפרק הבא