לא רק אותך

וולדמורט הביט אל ביתם של הפוטרים. לא לזה הוא הגיע. הוא חייב להשלים את משימתו. הוא נכנס לבית אך ג'יימס פוטר עמד בדרכו. הוא כיוון אליו את שרביטו וצעק קללות על ימין ועל שמאל, אבל זה לא הספיק. 

"אבדרה קדברה!" קרא וולדמורט וצפה בג'יימס פוטר, נופל מולו, חסר חיים. הוא עלה במדרגות, מנסה למצוא את לילי. הוא ראה אותה, מחזיקה בתינוק קטן בין זרועותיה, מגוננת על בנה מפניו.

"לילי," אמר וולדמורט, יותר בתחינה מאשר בדרישה. "בואי איתי, כבר טיפלתי בפוטר המסריח הזה-"

היא קרסה על ברכיה.

"ג'יימס. לא לא! ג'יימס!" התייפחה. הוא התקרב לנחם אותה, אך היא התרחקה בצעד כושל לאחור.

"לך מכאן!" צעקה.

"לילי בבקשה! אני לא רוצה להרוג אותך! תני לי את הילד, ואני לא אעשה לך כלום! נוכל לחיות יחד!" התחנן.

"לא!" קראה והידקה את אחיזתה בתינוק. "קח אותי! רק עזוב את הארי!" 

"לילי בבקשה! אני לא רוצה לפגוע בך!" ניסה. אם היא לא תסכים הוא יהיה חייב.. חייב… לא הוא לא יכל לשאת את המחשבה הזאת.

"בסדר." אמר והוריד את שרביטו. לילי מצמצה בהפתעה, אבל נשארה דרוכה.

"בואי איתי. אני אגדל את הילד כאילו היה שלי- רק תבטיחי לי, אל תנסי לברוח. אם תנסי, אני אהרוג אותו."

לילי בכתה והתייפחה. הוא ידע שאין טעם לנסות להרגיע אותה; זה רק יחמיר את זה.

"ב-בסדר. רק אל תפגע בהארי." אמרה והרפתה במקצת את אחיזתה בתינוק.

"זה לא הארי." אמר בקול נוקשה. " כיוון שאני אשמש כאביו מהיום, אני אחליט על שמו."

הוא הרים את שרביטו והניף אותו פעם אחת. התינוק עף מידה של לילי לידו של וולדמורט. רק הוא ידע, בסתר ליבו, שלמרות כל העמדות הפנים, הוא לא אוהב רק את לילי. הוא אהב גם את הארי. ויותר מכל רצה שיהבו לו משפחה; אישה, ובן.

"טום." אמר, מה שהפתיעה את לילי. "שמו יהיה טום."

~אחרי 10 שנים~

טום הקטן הסתובב סביב סביב, מתרוצץ מתרגש לקראת קבלתו להוגוורטס. 

"יש לך הכל?" שאלה לילי ובחנה את מזוודתו של טום.

"יש לי הכל חוץ מינשוף וכסף!" אמר בהתרגשות.

"וולדי!" קראה לילי אל הסלון. 

"אממ?" נשמה קולו של וולדמורט. במשך העשר שנים שהיו ביחד הם למדו להכיר זה את זה, ואהבתו של וולדמורט אל לילי הפכה להדדית.

"לך אל הבנק להוציא קצת כסף."

"למה את לא יכולה ללכת?" שאל, עדין מנומנם.

"כי בכספת של המשפחה שלך יש יותר מאצלי!" אמרה במחאה.

"זו הכספת של שנינו עכשיו!" רטן.

"אבל אני צריכה לעזור כאן לטום."

"בסדר.." נכנע.

"טוב, אז אני אביא לך את הינשוף שהיה לי כשהייתי בהוגוורטס." אמרה לטום המקפץ.

"אמא." אמר טום ורץ אל אמו בזרועות פשוטות קדימה.

"מה טומי?" שאלה והשיבה לו חיבוק.

"באיזה בית אני אהיה?" שאל והסתובב סביב לילי.

"זה בדרך כלל עובר בתורשה, אבל כיוון שאני הייתי בגריפינדור ואילו וולדמורט היה בסלית'רין, אין לדעת." שיקרה. אחד מהתנאים על וולדמורט היה לא לדבר אף פעם על ג'יימס. כאילו מעולם לא היה קיים.

"אני רוצה להיות בגריפינדור!" אמר בגאווה.

"ואני בטוחה ששם תהיה. או! הנה אבא חזר. אז בוא נלך לעזור לו עם הכסף, ואז נלך לרציף. מוסכם?" שאלה ולבשה את מעילה.

"כן!" אמר טום ולקח את הבגדים הארוזים, דחס אותם לתוך התיק, והלך לעזור לאביו.