אלבוס מפטפט עם מצנפת המיון

אלבוס סוורוס פוטר תהה אם זו בדיחה, שפרופסור מקגונגל זימנה אותו למשרדה אבל לא היתה שם.

תירגע, הוא חשב לעצמו, אולי למנהלת יש חוש הומור מפתיע, אבל היא לא מותחת אנשים.
היא בטח חיכתה כאן כדי לדבר איתך על המינוי למדריך, אבל מישהו קרא לה לטפל במשהו.

ומה בעצם יש לה להגיד לי? תהה אלבוס בזמן שחיפש על השולחן פתק שכתובה עליו הודעת איחור והתנצלות.

מדובר בטעות, סקורפיוס היה אמור להיות מדריך?

זה היה יותר הגיוני בעיניו.

הוא סרק את המדפים במשרד, ובין ספרים ומכשירים משונים עיניו נעצרו על כובע כהה ומרופט.

מצנפת המיון.

"מעניין מה יש לך להגיד עכשיו," מלמל אלבוס, לקח אותה וחבש על ראשו.

שלום גם לך, אמרה המצנפת בתוך ראשו, אני מבינה שאין לך תלונות עכשיו, רק סקרנות.

"כן. איזה צד בי עושה אותי סלית'ריני? האם זה -"

הרצון שלך שבתו של רידל תיהרג, אחרי ההרפתקה הקטנה שלך? לא.
ממתי רצחנות היא תכונה של בית סלית'רין?

אלבוס חשב על קו הזמן החלופי שסקורפיוס סיפר לו עליו, על המלחמה.

הרצחנות הגיעה מהרוע שברידל, ואנשי הצד הטוב נאלצו להשיב לה.

אבא שלך הרג את רידל, הוא וחבריו השמידו את חלקי הנשמה שלו זה אחר זה.

האם אתה חושב שזה הגיע מצד סלית'ריני באבא שלך? או מרצון לעשות את הדבר הנכון?

"כשרציתי שדלפי תמות זה לא היה מתוך רצון לעשות את הדבר הנכון."

אולי זה היה הדבר הנכון לעשות. אולי היא עוד תשתחרר מהכלא. אבל זה לא העניין.

השנאה שהרגשת לא היתה שנאה סלית'רינית, גם לא גריפינדורית. פשוט נפגעת ממנה.

"אז מה כן משנה, מה גורם לי להתאים לסלית'רין?"

בוא ננסה לעבור על התכונות. טוהר דם? יש בך אחוז גבוה של דם קוסמים, אם כי סבתך היתה בת מוגלגים.

"גם ככה לא אכפת לי מהעניין הזה."

נכון. שאפתנות? היתה לך תכנית גדולה לפני כמה זמן, לתקן את המעוות.
אבל חשבת עליה רק אחרי שראית שנעשה חוסר צדק. אפשר אפילו לומר שהפגנת גבורה.

אלבוס זכר היטב את אותה "תכנית גדולה".

"או שזאת היתה שטות גמורה," הוא אמר.

עורמה, המשיכה המצנפת.

"אם הייתי יותר ערמומי דלפי לא היתה מצליחה לרמות אותי בקלות כזאת."

במשימה שלקחת על עצמך היו לך רגעים של מה שניתן לקרוא לו עורמה, או אולי תושיה. זה היה מועט מכדי להיות ברור.

"מה את מנסה להגיד? שזה לא ברור אם אני סלית'ריני או לא?"

אמרתי שאם אי פעם אטעה אני אוכל את עצמי. אבל זו סתם התרברבות.

אחרי שמיינתי אותך לסלית'רין שמעתי רק על כמה שאתה לא-יוצלח, לא משתף פעולה,
לא ראוי לתהילה שבלהיות בן פוטר ולא מנסה להשיג אותה.
מאז העניינים השתפרו בשבילך, אבל זה גרם לי לתהות: אילו הייתי משבצת אותך בבית אחר,אולי היה לך טוב יותר?

לאלבוס היתה תשובה לזה. "כבר הייתי במציאות שבה הייתי בגריפינדור. לא היה לי טוב יותר.
כי עוד לפני המיון, כשהתיישבתי ליד סקורפיוס ברכבת, הפכתי לשונה מדי ממה שרצו שאני אהיה."

מעניין, המהמה המצנפת, ונראה שהיא שקעה במחשבות.
אולי בגלל זה לא התווכחת איתי כשהצעתי לשבץ אותך בסלית'רין.

"לא התווכחתי?" הופתע אלבוס.

כל מה שזכר מהמיון היה האופן בו כולם הסתכלו עליו אחרי שהמצנפת צעקה את המילה, כאילו הוא חשף את עצמו בתור נחש שהתחזה לקוסם.

רק סקורפיוס שמח בשבילו.

אתה יודע, אולי היה עדיף לך להיות בהפלפאף. 

"חשבתי שהסכמנו ששינוי בית לא היה מתקן את הבעיה."

זה לא היה פותר הכל, אבל זה בהחלט היה יכול לשפר את המצב. היו מנמיכים ציפיות.
אולי גם היו רואים שהחברות שלך עם סקורפיוס היא מתוך ידידותיות וטוב לב, ולא מתוך רצון להתחבר למשהו אפל.

אלבוס ברגע הראשון התנגד למחשבה - הפלפאף, נו באמת.
אבל מתוך היכרותו האווירה בבית הזה היתה די קלילה, והתלמידים שם היו כאלה שנחמד להיות איתם, גם אם היו יוצאי דופן.

"תראי אותך מצנפת, שוקלת מחדש את המיון שעשית," אמר אלבוס בחיוך.

אל תספר לאף אחד, לתת לכל התלמידים להחליף בית באמצע יהיה עניין מעייף, שגם ידרוש ממקגונגל הרבה סידורים.

אבל אם כבר אני חושבת על זה, החבר שלך סקורפיוס הוא תלמיד די מבריק, חבל שהוא לא -

"מר פוטר?" קול מוכר נשמע באוזניו של אלבוס, והוא ראה שפרופסור מקגונגל חזרה.

"אני רואה שאתה מנהל שיחה מרתקת עם המצנפת, חבל לי לקטוע אותה."

"זה בסדר," אמר אלבוס והחזיר בחופזה את המצנפת למקומה.

"אני מאמין שרצית לראות אותי, המנהלת?"