שאלת זהבה - מתורגם

<בבקשה,> אקס ביקש.

<טוב, בסדר. אה, היה היתה ילדה קטנה עם שיער ארוך ובלונדיני,> התחלתי.

<כמו רייצ'ל,> קטע אותי אקס.

<כן, כמו רייצ'ל, חוץ מזה שהיא היתה הרבה יותר צעירה מרייצ'ל. היא היתה ילדה קטנה,> הוספתי.

<אה, הבנתי. גרסה צעירה יותר של רייצ'ל, אם כך,> אקס החליט.

נעצתי בו את עיני הנץ שלי. <כן, אקס. בטח.>

<אני מתנצל על ההפרעה, טוביאס. תמשיך בבקשה,> אקס ביקש.

<בסדר, אין בעיה. אז זהבה יצאה יום אחד לטיול, לבדה, והיא הלכה לאיבוד ביער.
היא היתה מאוד רעבה, והיא מצאה בית, ואחרי שהיא דפקה בדלת ואף אחד לא ענה, היא ניסתה לפתוח את הדלת. ואז היא נכנסה פנימה,> המשכתי.

<היא פלשה לבית של מישהו אחר?> אקס שאל, די בספקנות.

<כן. באגדות ילדים לפעמים ילדים עושים דברים שהם לא אמורים לעשות, ואז הם נענשים על זה.
ואז, כשהאמא או האבא מקריאים את האגדה לילד שלהם, הם משתמשים בזה כדי להראות לילד למה לא כדאי לו לעשות את מה שהילד בסיפור עושה,> הסברתי.

<בכל מקרה, זהבה פורצת לבית.>

חיכיתי שאקס יגיב על זה, אבל הוא לא אמר שום דבר, אז המשכתי בסיפור.

<כמו שאמרתי, היא היתה רעבה, והיא ראתה שלוש קערות של אינסטנט מייפל וזנגוויל - כלומר, דייסה, על השולחן.
היא טעמה כפית של מייפ - דייסה מקערה אחת. היא ירקה את זה כי זה היה חם מדי בשבילה. היא ניגשה לקערה השנייה וטעמה כפית ממנה.
היא ירקה את זה כי הפעם זה היה קר מדי בשבילה. ואז, היא ניגשה אל הקערה השלישית, שהיתה הרבה יותר קטנה, והדייסה היתה בטמפרטורה הנכונה.
אז זהבה אכלה את כל הקערה.>

<זהבה לא רק פורצת לבית של אנשים אחרים, היא גם אוכלת את האוכל שלהם?> אקס שאל, בפליאה ברורה. <זה מאוד חצוף מצידה.>

<כמו שאמרתי. ילדים בסיפורים עושים דברים שאסור להם, כדי שילדים אמיתיים ידעו שלא כדאי להם להתנהג ככה,> הסברתי.

באופן אישי, אני תהיתי אם השיטה הזאת עובדת.
אבל זה לא כאילו ילדים לא מגלים לבד מה הם לא אמורים לעשות בכל מקרה, אז מי יודע. אולי זאת לא הדרך הכי גרועה ללמד אותם.

<אז כשהיא כבר לא היתה רעבה,> המשכתי, <זהבה החליטה שהיא רוצה לראות מה יש בבית ואולי גם לשבת קצת.
היא הלכה לחדר אחר וראתה שם שלושה כיסאות. היא ניסתה את הראשון, והוא היה קשה מדי בשבילה, אז היא נעמדה מיד.
הכיסא השני, לעומת זאת, היה רך מדי. הכיסא השלישי היה מאוד נוח, חוץ מזה שהוא היה קצת קטן מדי בשבילה, וכשהיא קמה, הוא נשבר.>

<המף,> אקס רטן. <לא רק שהיא גנבה את האוכל שלהם, היא גם שברה את הרכוש שלהם.>

<כן, פחות או יותר. טוב, בינתיים, זהבה נעשתה מאוד עייפה, אז היא חיפשה חדר שינה. היא מצאה אחד, והיו בו שלוש מיטות.
קצת כמו עם הכיסאות, הראשונה קשה מדי, השניה רכה מדי, והשלישית התאימה בדיוק,> המשכתי.

<אני מקווה שהיא לא הרסה את המיטה השלישית!> אקס רגז.

<דווקא לא, אקס-מן, היא רק נרדמה ותפסה תנומה ארוכה, במקום זה,> הרגעתי אותו.

<בכל מקרה, היא ישנה כל כך הרבה זמן שהבעלים של הבית חזרו בזמן שהיא עוד ישנה.>

<האם הם קראו לרשויות האנושיות כדי שיעצרו את הנקבה הצעירה הזאת?> אקס שאל.

<טוב, קודם כל הם היו צריכים למצוא אותה,> הסברתי, ואילו הייתי אנושי, הייתי מחייך חיוך רחב. האמת היא שזה היה די כיף.

<קודם כל, זאת לא היתה משפחה של אנשים שגרה באותו בית, אלא משפה של דובים.>

<דובים! זה בלתי אפשרי. לדובים אין בתים אנושיים וגם אין להם ריהוט אנושי!> אקס התלונן.

<זאת אגדת ילדים, אקס. אנחנו יודעים שהם לא ככה בחיים האמיתיים, אבל דברים כאלה קורים כל הזמן בספרי ילדים,> הסברתי.
<טוב, בכל מקרה, משפחת הדובים חזרה הביתה. השמות שלהם היו אמא דובה, אבא דוב, ודובון תינוק.

הדבר הראשון שהם שמו לב אליו זה שמישהו אכל מהאוכל שלהם, ודובון תינוק התלונן שהמייפ - כלומר, הדייסה שלו נעלמה.

אחר כך, הם שמו לב שמישהו ישב על הכיסאות שלהם, ודובון תינוק התלונן שהכיסא שלו שבור.
בסוף הם הלכו לחדר השינה שלהם, וראו את זהבה שישנה במיטה של דובון תינוק.>

<ואז, הם התקשרו למשטרת הדובים!> אקס סיים בניצחון.

<לא בדיוק. כל הרעש העיר את זהבה, וברגע שהיא ראתה את שלושת הדובים רוכנים מעליה, היא קפצה מהחלון וברחה הביתה.
אה, וזה סוף הסיפור.>

<זהבה לא היתה צריכה ללכת לכלא או לתקן את הכיסא שהיא שברה?> אקס שאל בתקווה.

<לא, לא הפעם.
אבל כנראה היא היתה כל כך מפוחדת מהמפגש עם שלושה דובים שהיא לא הסיגה גבול שוב לעולם,> הוספתי, בתקווה שזה סידר את העניינים.

אקס נאנח. <ובכן, אני מניח שזה מספיק.>

יופי.

<אז, הבנת איך זה עובד בקשר לזהבה ולחלל החיצון ולחיים על כוכבי לכת אחרים?> שאלתי אחרי כמה דקות.

<כן. לפי תאוריית זהבה, החיים הם מאוד בררנים ויכולים להיווצר רק בתנאים מאוד מסוימים,> אקס הסביר.

<בהתחשב בזה שרוב בני האדם מכירים את האגדה על זהבה,
מדענים השתמשו בילדה האנושית העבריינית הזאת בתור דוגמה לאיך חיים יכולים להתפתח ביקום.>

<טוב, אקס-מן, זהבה אף פעם לא היתה בן אדם אמיתי,> ציינתי בזמן שניקיתי את הנוצות שלי. <זאת רק אגדה.>

<כן,> אקס הסכים, אבל טון המחשבה שלו הסגיר את ההסתייגות שלו.
<יש עוד סיפורים אנושיים שאני צריך להכיר כדי להבין את תאוריות המדע האנושיות?>

<לא שידוע לי. אבל הי, אם תיתקל במשהו כזה בעתיד, תשאל אותי או את מרקו או אחד מהאחרים. כנראה נוכל להסביר את זה,> הצעתי.

<כך אעשה. תודה לך, טוביאס, על שסיפרת לי את האגדה האנושית הזאת.>

אקס שלח אלי חיוך מחשבתי.

<אין בעיה, אקס-מן. עכשיו אני הולך לנסות לישון קצת. נתראה בבוקר, טוב?>

<נתראה.>

אחרי השתהות קצרה, אקס שאל: <טוביאס? האם סידורי השינה שלך מתאימים לתנאי זהבה?>

צחקתי מהניסיון שלו להתבדח והנהנתי, או לפחות עשיתי את הגרסה הציפורית להנהון.

<כן, בשביל ציפור, הם מתאימים לתנאי זהבה.>

<יופי. לילה טוב, טוביאס.>

<לילה, אקס!>

הסוף!

הפרק הקודם