סולאנג'לו (וואןשוט)

וויל ראה מישהו עומד כיאילו מתכנן התנקשות, פניו היו מלאות בשנאה.

כיאילו הוא מוכן להקריב את עצמו כדי לוודא שאוקטביאנוס מת, 

ואם וויל היה כנה, הוא מבין למה, כי הוא הסכים למה הוא רצה,

אבל הוא לא תמך בדרך, בתור מרפא הוא ראה הרבה,

מוות אומנם לא היה הכי נורא שיכול לקראת לבן אדם. אבל 

זה קשוח לסביבה, וזה לא הגיע לאף אחד. 

"ניקו?" נפלט לו, הוא אמר את זה לפני שאפילו זיהה את 

בן האדס, הוא הגיע למחנה בגיל 11 באותו הזמן בערך כמו ניקו,

אז לא יצא לו לשוחח איתו, אבל הוא זכר במעורפל

ילד שמח אנרגתי ומאוד ילדותי, 

כשהוא כמעט כרת לו את הראש הוא הבין עד כמה הוא

השתנה. אחרי שהוריד את החרב הוא בחן את פניו, עייניו

היו שחורות ואין לו דרך להסביר את זה, חלקות. זה מסוג 

העיינים שכמעט בלתי אפשרי לשקר להן, עורו היה חיוור 

כמו חלב, הוא הרזה כל כך שוויל לא הבין איך יש לו שרירים,

הוא התפקס כשקלט את החולצה שלבש, אם המצב לא היה.. ובכן מבעית

רוב הסיכויים שהיה צוחק מחולצת תוכי הצבעונית,

הוא שאל לגבי המאמן הדג' כשהזכרנו את התינוק, הוא חייך

חיוך רחב, כיאילו ללא שליטה. הלב של וויל נעצר והחל לפעום מהר,

כשדי אנג'לו חייך קימטי הדאגה ופניו הרציניים ומלאי הכעס

נמחקו, ועם עורו הלבן והחלק, השיער שעוד כמה סנטימטרים

יגיע לכתפיו, הוא נראה כמו מלאכי, מחשבה מטרידה לחשוב 

על מישהו שכמעט כרת לו את ראשו לפני כמה רגעים. 

*העור החיוור* הוא חשב, הוא מוכרח לגלות למה, כיאילו

עברו רק כמה חודשים, לניקו לא היה עור כזה חיוור, רק מעט

ונורמלי. הוא החזיר בידייו שגם ככה היו רועדות מילידת התינוק.

וויל הצטיין בלקרא אנשים בהייתו להיות רופא ראשי

וראש הביתן אפולו. אבל ניקו די אנג'לו היה תעלומה, דבר אחד

היה בטוח, ליבו בצד הנכון, אפשר לסמוך עליו. סך הכל.

ניקו סיכן את עצמו יותר מדי. הוא הבין את זה.

הוא ירד על השיער הבלונדיני יחד עם הבגדים השחורים, 

הוא לא קלט כמה לא בטיחותי הוא, הוא הבין עוד דבר, הוא הולך להיות חתיכת

קוץ גדול במרפאה, הוא שמע את שאר החצויים מדברים עליו,

הם אמרו שהוא מעט מלחיץ, וויל לא ראה אותו משום מה כמישהו מלחיץ,

אולי כמישהו מעצבן ועקשן אבל לא מלחיץ.

וויל לא חשב פשוט החליט לרוץ כדי להסיח את דעתם, אין 

סיכוי שהם יהרסו את הבית שלו. לא בא בחשבון. 

ניקו תקף. ניקו מעולם לא היה במחנה יותר מדי זמן, במחנה הרומי

גם, אבל הוא ידע איך להגן על עצמו ולהילחם. הוא עשה את 

זה במהירות מרשימה שרק אחד עם בעיות קשב וריכוז יכול לקלוט,

לוויל לא היו בעיות כאלה אז היה לו קשה להבין מה קורה. אבל כל

הרומאים היו על הקרקע המומים ומאוד נאנקים. ניקו איים עליו,

לא הפחיד אותו. ניקו ניסה ללכת לעזור לקרב, אבל הוא כמעט נפל על הפנים.

"אידיוט" וויל כרך את זרעותיו סביבו, לוויל לא היה בעיה עם מגע פיזי,

אבל הוא הרגיש זרמים חשמליים מוזרים זורמים על גבו ולאורך

כל גופו. די אנג'לו לא אהב את המסטיק, והוא התלונן,

ההתלננות נשמעה מעצבנת ומטופשת ומקסימה להחריד, 

הוא החליט לא להתייחס למקסימה. 

"ילד מוות" וויל קרא לו, ניקו היה נראה עצבני, זה העלה קרינה

קלה בליבו ולמצב רוח שלו להשתפר לרגע, אבל רק לרגע.

וויל הרגיש כעוס באופן שלא שיגרתי לו, בפיתאומיות, ניקו החליט לא להצטרף

ולברוח משתי המחנות, להתחבא בצללים. אבל הוא כעס.

לא ברור אם על המחנה שגרם לניקו לחשוב שלא רוצים אותו שם,

לרומאים שנתנו לו את אותה הרגשה או על די אנג'לו שמרחיק את כולם.

המשך המפגש שלהם היה בחלק 2. תהנו!!